משולחנו של יחיאל גולדהבר

  חרם ספרד חלק ד' תקציר בשני היריעות הראשונות דנתי במקורות השמועות על החרם, והבאתי הן את דבריהם של חכמי ישראל והן את מחקריהם של המלומדים, הן את המחייבים והן את השוללים, ונוכחנו שאין בסיס איתן לדבר חרם על ספרד בדור הסמוך לגירוש. ביריעה הקודמת נסיתי לגעת בנסיבות ההיסטוריות שעשויות היו להביא את ראשי הקהילות בדורות שלאחר הגירוש להכריז חרם שלא לבקר ושלא לדור בספרד ופורטוגל, ואכן ראינו שצורך גדול היה לתקנה זו. להלן, ביריעה האחרונה, ניווכח לדעת שאכן גרמו טעמים אלה להטלת חרם, וכך מתיישבים השמועות העקשניות ועם העובדה שלא מצאנו זכר לחרם. דוגמא לעוצמת הקול על החרם, "קלא דלא פסיק", ניתן למצוא בדברי הרב יקותיאל יהודה גרינוולד, בתארו את הגירוש: "רגיל בפי העם – אמנם לא מצאתי לעת עתה בשום מקום – שהזקן שבחבורה השביע את העם לבלתי שוב עוד לספרד עד עולם. 'ארור האיש מישראל' – נשמע קול הזקן חוצב להבות – 'אשר שוב ישוב בקרב הימים לארץ ספרד הטמאה, האיש ההוא לא יבוא בקהל ישראל', 'ארור' ענו כל הגולים" [1] . החרמות ביהדות ספרד בקהילות הספרדיות שבפזורה נהג

  לשאלת החרם שלא לשוב לספרד , חלק ג' ביריעות הקודמות דנתי במקורות השמועות על החרם, והבאתי הן את דבריהם של חכמי ישראל והן את מחקריהם של המלומדים, הן את המחייבים והן את השוללים, ועדיין לא מצאנו בסיס איתן לדבר החרם. ביריעה הבאה אנסה לתת מענה לתמיהה, כיצד ניתן ליישב את השמועות העקשניות ו"קלא דלא פסיק" עם העובדה שלא מצאנו זכר לחרם, אך קודם כל אגע כאן בנסיבות ההיסטוריות שעשויים היו להביא את ראשי הקהילות להכריז חרם. חיי האנוסים בספרד ומחוצה לה הדעה הרווחת היא שבתקופה הסמוכה לאחר הגירוש, היתה ספרד סגורה ומסוגרת בפני יהודים. אי לכך תמהים רבים וטובים, מדוע היה כל צורך בהטלת חרם על ארץ שבין כך ובין כך אין אפשרות להכנס אליה. הנחת יסוד זו שגויה. מסתבר שעל אף רדיפות האינקוויזיציה והסיכונים הרבים שהיו כרוכים בשהותו של יהודי בארצות ספרד ופורטוגל (כי אימת שאכתוב להלן אודות ספרד, כוונתי לרוב גם לפורטוגל, שהיתה כיוצא בה), לא היו חסרים יהודים – ביניהם אנוסים לשעבר – שנסעו לתקופות שונות לספרד ופורטוגל, מסיבות שונות ולצרכים שונים. הם עשו זאת למרות הידיעה שהשהות במקומות אלה כרוכה בהסווא