משולחנו של יחיאל גולדהבר

  בערלין חלק ב' מכתב-שתדלנות של רבי צבי הירש לוין אב"ד ברלין אל המלכות למגר חוק הלנת המתים מעל הקהילה   כאמור ביריעה הקודמת, גם אחרי כל הלחץ החזק מצד הרופאים והמשכילים הן מצד המשכילים והן מצד האינם בני-ברית להחיל את חוק ההלנה על חברי הקהילה היהודית בברלין, רבה של ברלין לא נח ולא שקט. כעבור תשעה חדשים ממכתבו של הדוכס קיבל האחרון   מענה מאת רבי צבי הירש לוין-ברלין, מכתב ארוך ביותר, בו הוא מפרט את השתלשלות גורמי התסיסה, ומפריך אותם אחת אחת. את המכתב אפשר לחלק לשלושה חלקים, פירוט הנהגת הח"ק ודרך קביעת המוות. יסודות קביעת המוות במקרא וחז"ל. פרכת ראיית המשכילים. לדאבונינו המכתב לא פורסם במלואו, אלא קטעיו העיקריים פורסמו בגרמנית [1] , ו כאן מובא לראשונה מתורגם ללשה"ק . את המכתב שכתב בט"ז בחשוון תקנ"ה , פותח אב"ד ברלין בהתנצלות על כך שאיחר עם התשובה, וזאת בעקבות חולי שתקף אותו. מתוך ציווי המלכותי מיום 13 בפברואר 1794 אל האצילים ומתוך בקשתכם אלי להודיע לכם את ערעורי נגד הכתב של המורה של בי"ס וילהלם בעיר ברסלאו מר יואל לעוו, לא יכולתי עד עכשי

  בערלין חלק א' ביריעה הקודמת סקרנו את פרשיית הדוכס ממקלנבורג. פרשייה זו הסתיימה בשנת תקנ"ד , 22 שנה לאחר שהחלה, כאשר פנו לרבי צבי הירש לוין אב"ד ברלין [1] . הלה השיב תשובה ארוכה, וכדודו רי"ע דחה לגמרי את טענת הרופאים, ובעיקר הדגיש שחברי הח"ק מנוסים ואין מקום לחשש שיתרשלו בתפקידם [2] . השלטון התרשם מדבריו ובאופן זמני ביטל את הגזירה [3] . קווים קצרים לצמיחת הקהילה החדשה בברלין לאחר כמה גירושים לאחר משא ומתן עם נציגים מיהודי וינה, שגורשו מעירם בקיץ ת"ל, התיר פרידריך וילהלם, הנסיך של ברנדנבורג, לחמישים משפחות יהודיות להתיישב במחוזות המרכזיים של תחום שלטונו שהישיבה בהם היתה אסור ליהודים עד אותה שעה, היינו ברלין ובנותיה. אמנם אף עתה לא הורשו לייסד קהילות, אך ניתנה להם רשות להתפלל בציבור באחד הבתים ולמנות שו"ב ומלמדי תינוקות. המעשה הראשון שעשו היהודים בברלין הוא קידוש בית הקברות. בחורף תל"ו נוסדה 'חברא קדישא' הראשונה, הרב הראשון היה רבי שלמה קיים קדיש. בשנת תע"ד הורשו לבנות בית הכנסת, ומכאן ואילך התפתחה הקהילה בכל מוסדותיה ואגפיה,