משולחנו של יחיאל גולדהבר

  קידוש השם בקל וחומר מהצפרדעים   "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים. וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ. וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים" (שמות ז כו-כט).   נתייחדה מכת צפרדע משאר כל המכות, שהרי פירט בה הכתוב כל מקום שתחול בו המכה: בביתו ובחדר משכבו ועל מיטתו ובבית עבדיו ובעמו ובתנוריו ובעריבות עיסותיו. לכשנתבונן בפירוט זה נבחין בשלושה שלבים של חומרת המכה, זה לפנים מזה: ביתו, חדר משכבו ועל מיטתו. עד כאן האמור במכה שתכה פלטין של מלך, שהוא התחיל בעצה תחילה. מכאן ואילך נאמרו שלושה שלבים אחרים בפירוט מין הבתים שילקו במכה, אלא שכאן השלבים נסוגים מן הכבד אל הקל: בית פרעה, בית עבדיו שהסכימו עמו באותה עצה ובשאר בתי עמו. לאחר שנזכרו כל הבתים שילקו, טרח

ויהי בחצי הלילה "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם" (שמות יא, ד) מפרשי המקרא כולם דייקו בלשון כ חצות, ופירשוהו לא ככ"ף הדמיון כמקום לספק, אלא לשון פועל, היינו כּהֵחָלֵק הלילה, כשיגיע חצות הלילה. אולם רבותינו ז"ל דרשו שלכך אמר משה כ חצות, דמשמע סמוך לו, או לפניו או לאחריו, ולא אמר ב חצות, שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא, אבל ה' יודע עתיו ורגעיו, אמר בחצות. זו לשון הגמרא (ברכות ג ע"ב): "הכי קאמר (דוד): מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה... ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב: כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, מאי כחצות? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות - מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא), ואתא איהו ואמר: כחצות, אלמא מספקא ליה - ודוד הוה ידע? - דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה ע