משולחנו של יחיאל גולדהבר

  מילת גוי ובן ישראל שנשא נכרית חלק ב' ועל השפעתה של פסקא אחת מספר הזוהר על ההלכה מרן רבי יוסף קארו ב'בית יוסף' לטור יורה דעה, סו"ס רסו הביא בשם הגאונים: "אסור למול נכרי שלא לשם גירות", אך לא העתיק דין זה בשולחנו הערוך [1] . רק הרמ"א פרס דין זה במפתו הלכה למעשה בסי' רסג סע' ה. וכמה טעמים נאמרו בדבר. הט"ז (ס"ק ג) נימק, שהרי מבואר בחז"ל שאברהם אבינו עומד ומבחין מי הוא נימול ואינו מניחו לירד לגיהנום, וזה שמל את הגוי מבטל את סימן המילה מישראל [2] . הלבוש (שם) הטעים הואיל ואין כוונת הגוי להתגייר, "למה נסיר חרפתו ממנו ולהחתימו בחותם ברית קודש" [3] . רבי יונה לנדסופר מפראג (תל"ח-תע"ג) בתשובת מעיל צדקה (סי' יד) העלה טעם אחר על פי הדמיון להלכה (שו"ע או"ח סי' כ סע' ב) האוסרת למכור לנכרי טלית מצוייצת, שחוששין שמלוה איש ישראל בדרך ויסכן את חייו; הוא הדין הכא, מתוך שהוא נימול יחשבו שהוא יהודי ויעולל רע ליהודים. טעם נוסף הוא מעלה על פי דברי ה זוהר שיוסף חטא במה שהחתים אות הברית במצריים, ואף שכוונתו ...