משולחנו של יחיאל גולדהבר

  עקידת יצחק בראי ההלכה חלק א' הניצוץ הפנימי המתנוצץ בלבו של כל איש ישראל, ייסודו בלבת אש קודש שיקד והאיר את העולם ואת העולמות כולם, נשגב ונעלם מהשגת אנוש, טמיר ומכוסה אף משרפי מעלה ומלאכי מרום, רשפיה רשפי אש, הוא מעמד העקידה הקדוש שעקד אברהם את יצחק בנו יחידו לה'. מעמד זה כל כולו "לב" – אהבה ויראה, צמאון ודביקות עד כלות הנפש. אך על אף רוב שגבו ורוממותו, לא מנעו חכמי הדורות עצמם להעביר ענין זה בכלי ה"מוח", ללמוד ולהבין, לבחנו בכור ההלכה ובמאזני המשפט, על פרטיו ודקדוקיו. יש להקדים ולומר לגבי גדרו של העלאת יצחק, כי לדעת חז"ל היתה לו דין של הקרבת קרבן. יסוד הדברים מעוגן בדברי המדרש (בר"ר נה, ז): "אמר אברהם לפניו: רבון העולמים, יש קרבן בלא כהן? א"ל הקב"ה" כבר מניתיך שתהא כהן" [1] . וכן דייק החת"ס (יו"ד רלד) בדברי הרמב"ם פ"ב מהלכות בית הבחירה ה"ב (המתאר את השתלשלות הקרבת הקרבנות בהר המוריה), שאברהם אבינו קידש את מקום המקדש בקדושת המקדש בשעת העקידה. אם כנים הדברים, לכאורה עלינו להתייחס להשתלשלות פ...