ישמח משה

 

מבוא

זכרו תורת משה עבדי

"ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור" (יומא לח ע"ב). בדור השלישי לחסידות, בימיו של החוזה מלובלין זי"ע, הוציא הקב"ה מתנה טובה מבית גנזיו ושתלה בכרם בית ישראל, כאשר חנן את העולם בנשמתו המאירה של הגה"ק רבי משה טייטלבוים זצוק"ל בעל 'ישמח משה'. התורה והחסידות ירדו כרוכים עמו מן השמים. הוא הגבר הוקם על ע"י קורא הדורות מראש לשמש בשלושה כתרים כאחד, כתר תורה וכתר כהונה גדולה וכתר מלכות, והיה נערץ ומקודש על בני דורו והדורות הבאים, הן בתורת גאון עצום בתורה והן בצדקותו וקדושתו.

מעמדו הרם בקרב תפוצות ישראל, בא לו בעיקר הודות שיעור-קומתו התורנית המרקיעה שחקים – באשר נחשב לאחד מגאוני הדור המובהקים, שר התורה, מקובל אלוקי, עובד ה' במסירות נפש, ומקים עולו של תורה ויראה ברחבי אונגרין. כמו כן פקע שמו של רבינו הקדוש, מרנא ורבנא, עיר וקדיש, באשר משמיא קנחית להתייצב בגבורה, בעוז ותעצומות, לגונן ולסוכך באברתו על בני דורו מפני תחבולותיהם של פריצי עמנו שזממו לערטל את ישראל מעדי הר חורב, ולא עוד אלא שהרבה פעלים והנחיל להם את דרך התורה והיראה, ברוח ישראל סבא. 

רבינו האיר הארץ ולדרים עליה בדורו ולדורות והותיר אחריו לברכה בית אוצר גדול של אלפי שכיות חמדה, מלא ועמוס ביינה של תורה, הלכות ואגדות, מוסר וחסידות. ובטרם נפסע אל הקודש פנימה, לאחוז בגלימת השאלות והתשובות המאליפות, מן הראוי לשרטט קווים ולצייר דמות תבנית לאורחות תלמודו ולנתיבות תורתו. אבל עד שלא נשתדל לברר את גישתו המיוחדת של רבינו הקדוש ללימוד התורה ואת דרכו בחידושיו שיצא שמעם כטוב ברחבי העולם היהודי, והם שעמדו לנו לחיותינו כיום הזה , נבוא ביריעה קצרה על תולדותיו ואורחות חייו.

פרק ראשון – איש האשכולות

'צדיק כתמר יפרח', מה התמר הזה אתה מוצא בו כמה מינים – לולבים, סנסינים ואשכולות (בר"ר מא), כך רבינו 'משה תמר'  היה 'איש האשכולות' – שנטל כמה עטרות: כתר תורה, שהיה תופס ישיבה ומרביץ תורה לתלמדים; כתר כהונה, כהונה ברבנות עיירות חשובות, ובעל הוראה ומשיב מובהק; כתר מלכות, שנודע שמו בשערים כצדיק ומנהיג עדה קדושה בדרכי תלמידי הבעש"ט הק'. שלושה כתרים אלו, מחולקים במידה ידועה לשלש תקופות חייו, אם כי אחז תמיד בזה ובזה. בצעירותו היה תופס ישיבה בפרעמיסלא, אחר כך היה רב אב"ד בשינאווא ובאוהעל, ולבסוף עלה ונתעלה כאראלי-אש ונהרו אליו בית ישראל להסתופף בחצר קדשו שבאוהעל

בפרק זה יבואו קורות חייו למן לידתו עד עלותו בסערה השמימה, רבותיו בנגלה ובחסידות, ועיירות כהונתו.

ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו

הורתו ולידתו של רבינו היו בקדושה בעיר ואם בישראל פרעמישלא שבגליציה  בשנת תק"כ. אביו רבי צבי הירש שיף  היה תלמיד-חכם מובהק ובר אוריין . אף גם אמו הצדקנית מרת חנה היתה מיוחסת בת גדולים (ורבינו העיד עליה שניחנה ברוח-הקודש ). רבינו היה צאצא לשושלת ארוכה של גדולים וצדיקים שהאירו את שמי היהדות מאות בשנים, חוטר מרום היחש, ממחצבת רמ"א ומהר"ם מלובלין ומהרש"א ולמעלה בקודש.

רבינו העיד על עצמו שנשמתו הקדושה חוצבה משורש קדורש ונורא . הגה"ק רבי יצחק אייזיק מקאלוב זצ"ל גילה שהייתה בו נשמת ירמיה הנביא, ולכמה גירסאות התבטא כך רבינו על עצמו . כן נמסר שתחת אחד השי"חים שהמתיק רבינו עם נכדו בעל 'ייטב לב', הבין האחרון מדברי-קדשו אשר שורש נשמתו של זקנו היא נשמת הרמב"ם, לעומת שורש נשמתו של בעל ה'חתם סופר', שמקורה מנשמת הרמב"ן .

ממנו והלאה הוקמה שושלת הזהב לבית התמרי"ם שהפיצו תורה ויראה ושמשו מגדל-אור לאלפים ולרבבות.

ברכת צדיק

אביו של רבינו, רבי צבי הירש, היה מתפרנס בדוחק ממסחר יין שבעירו, ובעקבות כך היה נוסע מפרק לפרק לרגל מסחרו לבראד, עיר המטרופולין. ויהי היום ונזדמן לו לשבות בעיר בראד, ובאותו פרק שבת שם הרה"ק רבי יחיאל מיכל המגיד הקדוש מזלאטשוב. אף שלא נמנה על עדת החסידים, בכל זאת נכנס רבי צבי הירש בשעת סעודה שלישית לטעום מן החכמה ולשמוע את דברי תורתו של המגיד. ישב לו רבי צבי הירש באחת מפינות הבית תפוס במחשבותיו ובהרהורים על צערו ודוחק פרנסתו, כי מחמת כן הוא מוכרח לעזוב את ביתו לזמנים תכופים. במיוחד הצטער על שאין בידו לשהות במחיצת ילדו החביב והעילוי משה, הקשור אליו בנפשו. כך ישב אפוף געגועים על ביתו וצער על מזלו. לפתע שמע את קולו של המגיד הקדוש המכריז ואומר: "ישנם כאלה אשר לא די להם שהקב"ה חננם בבן אשר יאיר את הארץ מכבודו, אלא עוד מתרעמים על דוחק פרנסתם". דברים אלו באו אל לבו של רבי צבי הירש כמים קרים על נפש עייפה, בהרגישו שהצדיק הבין לעמקי מחשבותיו, ויהי לו לישועה להפיג את צערו ולהחיות את נפשו, שכל הצער שווה לו בעיקר שבנו יתגדל ויתקדש ויאיר את הארץ ולדרים עליה .

לעת זקנותו מסר רבינו לאחד מתלמידיו על 'ברכה' מיוחדת שקיבל בעודו ילד שעשועים. בעודו מוטל בעריסה נסעו הוריו לזקנו הצדיק רבי יצחק מסטאניסלוב. ביום השבת נהרו כל בני הקהילה לבה"כ כדי לשמוע את הדרוש של האי ינוקא קדישא שלימים התפרסם כרבה של קוריץ הלא הוא הגה"ק רבי יצחק אייזיק בעל 'ברית כהונת עולם', והוא רק בן אחד-עשר! בחזרתם ר' יצחק ובניו הביתה, שאלוהו בני-ביתו אם הדרשה הוטבה בעיניו, או אז הניח גלילי ידיו על ראש נכדו – רבינו, ואמר: "יהי רצון שהילד הזה יזכה להיות כמוהו", ואכן ברכתו נתקייימה, כאשר רבינו היה בן י"א שנה דרש דרוש בבית הכנסת הגדול בפרעמיסלא !

משה קיבל תורה

בשנות ילדותו הרכות החלה רוח ה' לפעמו ובמעלליו התנכר הנער, בוצין מקטפיה ידיע, וכל רואיו הבחינו והכירו כי לגדולת נוצר. כבר אז ראה ברכה בלימודו. אף חידש חידושי-תורה בחריפות, ובהיותו כבן תשע כבר דרש בפלפולא חריפתא בפני רבים .

באותה תקופה היתה מדינת גאליציה בשיא פריחתה התורנית, ורבינו זכה לקבל תורה פה אל פה משני דודיו שנמנו על חכמי המדינה: דודו הגאון הצדיק רבי יוסף [שיף] אב"ד קאלבסוב ובן דודו הגאון הגדול רבי אריה ליב הלוי אב"ד סטריזוב  (ממנו ינק תורת הנגלה והנסתר ופתח לפניו שערי חכמה ותבונה ).

גלה למקום תורה

מרוב אהבתו לתורה, בהיותו עוד נער וצעיר לימים גלה רבינו ממולדתו ויצא לשאוב מבארות המים, דבר שלא היה שכיח בימים ההם. מסופר כי בהיותו נער בן י"ב שנה הציקו לו עשרים קושיות בש"ס שלא מצא להן פתרון. שמעו של הגאון מווילנא פקע והגיע עד לגאליציה, והנער הצעיר קבע בנפשו להרחיק עד ירושלים דליטא, לבוא לפני הגאון ולהציע לפניו את שאלותיו כדי שיפשט את קושיותיו. כאשר הגיע הנער לעיר ההומיה והטרודה לא התעניין בו איש ומחמת כן סבל חרפת רעב. הגאון ז"ל ישב כדרכו מסוגר בחדרו, ולא ניתן היה להיכנס אליו. אין לתאר את עגמת נפשו של הנער, שדימה בנפשו שעשה לחינם את הדרך הארוכה, ועתה רחוק הוא מישועה רוחנית וגשמית כאחד. אך מרוב חיבתו לתורה לא אמר נואש והמתין לשעת הכושר. בצהרי ערב שבת, כאשר הגאון ז"ל יצא מביתו בדרכו לבית הטבילה, ניגש אליו הנער ונתן לו שלום. החזיר לו הגאון שלום ושאל לרצונו. הציע הנער על אתר את כל עשרים קושיותיו הסדורות על פיו. התבונן בו הגאון רגע קט, ותירץ לו תיכף שלוש מקושיותיו, והזמינו לסעוד על שולחנו בשבת.

הנער העילוי לא קלט את תשובותיו של הגאון, אבל זכר את דבריו מילה במילה. בשובו לעירו יגע על הדברים ואימץ את מוחו עד שהבין את כוונת הגאון לאשורה, ונוכח לראות כיצד כלולות כל עשרים הקושיות בשלוש מהן, וכיצד מתרצות שלוש הקושיות את כל העשרים על פיהן .

ומסרה לאנשי כנסת הגדולה

שלוש שנים רצופות הסתופף רבינו בצל רבו הגדול בסטריזוב, ויגע בתורה בקדושה וטהרה, מני אז הגיעו למצוות, ועד היותו כבר שיתסר. שנים אלו היו כבר לאחר נישואיו, שכן בהיותו צעיר לימים, בן י"ג שנה, הוכיח לו ה' אשה משכלת מרת חיה שרה בת 'הרבני הנגיד המפורסם' רבי נתן מעיר פרעמישלא. חותנו זה היתה כסתו מונחת בין נגידי העיר . מרת חיה ברוב צדקתה ואהבתה לתורה, הניחתו ללכת לבית אולפנא. וכן לאחר נישואיו חזר רבינו לבית רבו בסטריזוב וישב שם שלוש שנים רצופות לשתות מבאר מים חיים. ככלות שלוש השנים חזר לעיר מולדתו, ומעתה היה סמוך על שולחן חותנו אשר סייע בידו בהרבצת תורה. באותה עת החלה עבודת הקודש של הרבצת תורה לתלמידים וחברים מקשיבים. טובי הלומדים והצורבים החריפים הקיפוהו מכל צד בקושיות והוויות מסוגיא לסוגיא, והעלם היה משיב על כל השאלות בטוב טעם ודעת ובשפה ברורה ונעימה . אט אט יצא שמעו ונקבצו אליו תלמידים מופלגים בתורה שרצו לשאוב ממעיין תורתו, על אף שצעיר לימים היה . יש לציין את אחד המיוחדים משומעי לקחו בפרעמיסלא, הלא הוא הגה"ק רבי יעקב צבי יאליש אב"ד דינוב, מח"ס 'מלא הרועים', יליד פרעמישלא .

פרשה מופלאה היא התקשרותו עם הצדיק הנסתר רבי יצחק אייזיק השוחט מפרעמיסלא. בנעוריו למד אצל שניים מדייני העיר, ובעמדו על דעתו החל לעבוד את השי"ת בצנעה ובהחבא אל הכלים, ועסק בסתרי תורה יום וליל. עליו העיד הרה"ק רבי משה יוסף מזאלזיץ: "כפי הנראה היה קדוש מנעוריו, תמים במעשיו בוצינא קדישא, קדוש יאמר לו" . והנה על אף שרבינו היה צעיר לימים, ורבי יצחק אייזיק היה נחבא אל הכלים וברח מכל פרסום, בא הצדיק במיוחד אל האברך ר' משה, כדי להוריק לפניו את תורת הסוד. לקראת פטירתו זכה ר' יצחק אייזיק שרבינו הציל את כתביו מאבדון, פעל להוציאם לאור, והאיר את העולם בכתבים קדושים .

על הרבצת תורתו עוד בפרעמישלא, סיפר בעל 'דברי יואל' זצ"ל עובדה מפליאה ונוראה: "עוד בהיותו אברך ודר בפרעמיסלא, לימד ברבים בכל שבת 'פרקי אבות' בבית מדרש קטן, וכאשר יצא טבעו ולימודו בקודש אז נקרא לבוא וללמד בבית מדרש הגדול, והיה דורש בהתעוררות גדולה עד שנתעוררו כולם לתשובה. פתאום פרצה שריפה בבית המדרש, ואמר, שיודע שזהו מעשה שטן, כפי דאיתא בזוהר הקדוש (ז"ח פרשת נח דף ל) שאפילו בי כנישתא חדא אי יהדרון בתשובה תבוא הגאולה, ואע"פ קבלה בידו שלא להתיירא ממנו, אף על פי כן אינו רוצה להתגרות בו" .

כשש שנים ישב רבינו סמוך על שולחן חותנו, וכל עיסוקו אך ורק בתורה ובעבודה, עד לפטירת חותנו בשנת תקמ"ב לערך.

כתר מלכות

באשר נותר בלא משען ומקור פרנסה, נאלץ רבינו להתחיל לתהות אחר הצעות של כהונת רבנות שהחלו להתגלגל לפתחו. בשנת תקנ"א, כשמלאו לו שלושים שנה בלבד ותורתו וקדושתו כבר הכריזו לפניו, הגיע תורו להיות רועה בישורון. בני ק"ק שינאווא הזמינו אותו לכהן אצלם ברבנות, על כסאו של הגה"ק רבי שמואל שמעלקא זצ"ל  שעבר משינאווא לניקלשבורג. רבינו סבר וקיבל, ועל אף שבני הקהילה העניים לא סיפקו לו די פרנסתו, נהג נשיאותו ברמה, תיקן תקנות לטובת העיר , ושקד בכל כוחותיו להעמיד את הדת על תילה.

בשינאווא מצא כר נרחב לפעולה, והגדיל לעשות, הן בדרשותיו שיצאו מלב טהור חוצבים להבות אש במוסריו הנעימים כדת מה לעשות , הן בהרבצת תורה בפני תלמידים מקשיבים , והן בשאר צרכי ציבור שעסק בהם באמונה, כאשר ישא האומן את היונק. ברם, עיקר מגמתו היתה נתונה להרבצת תורה בישראל, ועל כן הקים בה ישיבה מעוטרת בתלמידיו החשובים .