משולחנו של יחיאל גולדהבר

  לשאלת החרם שלא לשוב לספרד  חלק ב' אלהים אל דֳּמִי לדָמי / אל תחרש ואל תשקוט למתקוממי / בקשהו דרשהו מיד מחרימי / בל תכסה ארץ בכל מקומי (קינה על גזירות תתנ"ו לר' דוד ב"ר משלם). עיסוקם של רבני ישראל בשאלת ושמועת החרם החלה בעקבות שאלתו של פרופ' יהודה, כפי שראינו ביריעה הקודמת, וכן בגלל הבריחה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. ראשון הנשאלים היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אז רבה של יפו. ביום יז בטבת תרע"ד נשאל ע"י אחיו ר' שמואל, האם מותר לגור בספרד. הרב השיבו בקצרה: "על דבר הדירה בספרד, לא מצאתי עדיין מפורש אם היה חרם או שבועה על זה. ומן הסתם לא החמירו יותר מדירת מצרים, שלא נאסרה כי אם לקבוע ולא לשם פרקמטיה ודעתו לחזור" [1] . ראשית ההתעסקות בשאלה – תרפ"ג שאלה זו הולידה פולמוס מרעיש עולמות, והודות להרב צבי הירש מייזליש, שהוא היה אחד מיוזמי המו"מ התורני בין גדולי ישראל בנידון, נותרה לנו מזכרת מאותו פולמוס. הרב מייזליש, בנו של רבי דוד אב"ד אוהל [2] , היה מגזע היחס, נו"נ לרבי דב בעריש אב"ד לאסק, וכבר בנעוריו ניכרו בו כשר...

  "חרפת עולם לא תשכח לדורי דורות" "מי ראה כאלה התלאות ולא ידאג ולא יאנח ימים על לילות. יונקי שדים בחיק אמות בוכים ברעב ובצמא ובערום, בשלג ובקור מתו ילדים וילדות. שלחו והתבוננו מאד, ודעו הן היתה כזאת. קינה היא וקוננוה בנים על אבות, חרפת עולם לא תשכח לדורי דורות" (ר' שלמה אלעמי, אחד מחכמי ספרד שחווה על בשרו את גזירות קנ"א וכן את ירידת היהדות עם ויכוח טורטוסה, בסוף חיבורו אגרת מוסר , ירושלים תש"ו, עמ' מ). לשאלת החרם שלא לשוב לספרד עם גירוש ספרד וחורבן קהילות ישראל בממלכה, ובעקבות השמד וההרג ואבדון, האם אכן קבלו על עצמם המגורשים ובניהם אחריהם, לא לשוב ולהתיישב בה לעולמים. ואם כן מהן המניעים לכך. לפני 517 שנה, בשנת רנ"ב, חתמו מלכי ספרד על צו גירוש של כל היהודים מכל ממלכותיהם, לאלו המסרבים להתנצר רח"ל. אלו שלא ישמעו לצו – יעלו על המוקד. הצו גרם לזעזועים הכי כאובים בימי היהדות, מאז גלות ישראל מארצו. לשון הפקודה: "לפיכך אנו גוזרים ומצווים, שכל איש ואשה גדול או קטן אשר בשם ישראל יכונה, יגורשו ויצאו מכל גבולות ממלכתנו בתוך שלושה חד...