מילת גוי ובן ישראל שנשא נכרית

 


ביריעות האחרונות ראינו שרוב הרבנים דעתם שלמול גוי קטן בכוונה לגיירו, באופן שיתחנך בבית שאינו שומר תורה ומצוות, לא יחול הגירות, היות ואין כאן "זכין לאדם שלא בפניו" אלא חובה הוא ואין תוקף לגיור. ביריעה זו נווכח שיש מגדולי ישראל המעלים אחרת, ושהו אכן "זכות". כמובן שסוגיא זו נוגעת לתורת הנסתר, האם כלפי שמיא עדיף יהודי חילוני, או שמא משמים צווחין למה הבאתם לנו נשמה חוטאת, בשגגה או בזדון. שאלה זו אקטואלי בזמננו בפרט אצל הזוגות שלא נשאו פרי בטן, ומאמצים ילדים מהנכר, ונקלטים למשפחה שאיננה שומרת תורה ומצוות.

"לך תתייעץ עם מרן הקדוש מבעלז"

בחודש סיון שנת תרפ"ז נשאל רבי מנחם מאניש באב"ד אב"ד טרנפול מחשובי הפוסקים בגליציה , וחסיד נלהב של אדמור"י בעלז, מאת חתן אחיו -רבי אברהם מרדכי אשכנזי אב"ד וואריז  בנדון כזה, והשואל כבר הקדימו בכך שהרי כל היתר של גירות קטנים הוא בגין "זכין לו" ואילו כאן "כיון שברור הדבר יעבור [על] כל התורה על פי החינוך שיחנכו אותו אביו ואמו, אם-כן אין זה זכות אלא חובה". שהרי כעת הוא בגדר גוי, ואנחנו רוצים להכריחו להתגייר, ורק אז יעבור על המצות, "וחוב הוא לו", עד כאן נימוקי השואל. הרב באב"ד הסכים לדבריו "צדקו בזה דברי כבוד תורתו".  בהמשך תשובתו מעלה רבה של טרנפול סברות שונות בנדון, בתוכן, שלכאורה יש מקום להקל, שמא יתחנך במקום תורה, ויקבל על עצמו עול המצוות, ויתנהג כיהודי כשר, מאידך אם לא ישמור מצוות, הרי זה דומה לכשיגדל ימחה על הגירות, והרי קיי"ל 'הגדילו יכולים למחות'. אם כן מה מפריע לנו למולו כעת בבן שמונה ימים. 

כאן מתייחס הרב באב"ד ישירות למציאות זמנו ומקומו, שעל פי רוב הורים כאלו לא שלחו את ילדיהם לישיבות ומקום תורה, אלא "בוודאי יתן אותו תיכף לשטודיום, ובוודאי יחלל שבת וכהנה. וכל שאין ברור לנו שזכור 'גמור' הוא לו, אין זכין לקטן". חשש נוסף הוא מעלה: שאם כשיגדל לא יקבל עליו עול המצוות. הרי הגירות מתבטל , והוא ישאר מהול, ויחשבו שהוא יהודי, בפרט שהוא רשום בפנק הקהילה כיהודי ומהול ויגרום לחורבן: "יהיו סבורים שהוא ישראל ויכשיל בת ישראל שישיא אותו, שתהיה נבעלת לנכרי שלא בידיעתה, וגם יעשו כמה ברכות לבטלה בסידור קידושין וז' ברכות, וגם יוכל לבוא לידי איסור דאורייתא, שיוולד לו בת ותנשא לכהן, ובאמת הוולד הוא פגום לכהונה, שהרי אף נכרי הבא על בת ישראל, הוולד כשר, מכל-מקום הוא פסול לכהונה.

ולמרות כל החששות האלה:  סוף דבר אב"ד טרנפול מהסס לקבל אחריות על הכרעה זו! וקשה עליו לקבל אחריות ולחתוך את גזר דינו ולדחותו: "אולי ח"ו דוחים נפש מלחסות תחת כנפי השכינה", לכן הוא מייעצו שיתייעץ עם "מרן הקדוש [רבי אהרן] מבעלז, וכאשר יאמר לו, כן יעשה" . סברה עדינה זו, כבר נמצא אצל רבי יצחק שמעלקיש.

'כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וזכות גדול לפניו אף שעבר על מקצת עבירות'

טיעון זה היינו שיש "זכות" להיות יהודי בעל עבירה על פני גוי, נפתח כבר אצל רבה של למברג- רבי יצחק שמעלקיש פארה של גלציה. והיות שהוא אחד מהראשונים שדנים בענין מובך זו, ויש בדבריו כמה חידושים וכללים, שהם יסודות לכל אלו הבאים אחריו, אחריב קצת בדבריו:

 בשנת תרל"ו נשאל הרב שמעלקיש לגבי גירות גדולים שלא יקבלו עליהם 'לקיים לקיים את כל המצוות'. הוא מכריע שגירות כזו אינה גירות כלל, ו'קבלת מצוות חוץ מדבר אחד' אין זה דוקא באמירה, בהכרזה ובהתנייה, אלא גם נסיבות והתנהגות מהוות מעין אמירת "חוץ מדבר אחד": "אם מתגייר רק לפנים, ולבו בל עמו להחזיק במצוות, ואנו יודעים שכוונתו שגם אח"כ יהיה בועל נדה ומחלל שבת ואוכל טריפות, לא הוי גר כלל". וכאן הוא מביא עובדה היסטורית מזעזעת: "ולפי זה, גרי דידן אשר בעוונותינו הרבים מגיירים במדינת אשכנז, ויודעים שגם אח"כ לא יתנהגו כמנהג ישראל הכשרים... לא הוי גר, אף שאומרת בפיה שתקבל הכל עליה אבל בלבה שלא לקיים" .

כעת עולה ומסתפק במקרים שידוע לנו באומדנא שקבלת המצוות היתה חסרה, ולמעשה גיירו אותו, האם ההלכה "שאין מקבלים אותו" היינו רק לכתחילה, או שמא אף בדיעבד אינו גר. ומביא ראיה על כך מהלל (שבת דף לא עא) שגייר גר שקבל עליו רק תורה שבכתב, כי סמך על חכמתו שכשילמדנו יקבל גם תורה שבע"פ. משמע מכאן שבדיעבד גר הוא. וכתב שם לדחות, כי רש"י עצמו כתב שלא דמי ל"חוץ מדבר אחד". להלן הביא ראיה לאידך גיסא, והיא עיקרית לדעתו "ראיה ברורה", ממסכת ע"ז (דף סד ע"ב) שגר תושב הוא מי שמקבל עליו כל מצוות התורה חוץ מאיסור נבלות. ואם נאמר שמקבל עליו 'חוץ מדבר אחד', בדיעבד חל הגירות, מדוע נחשב רק לגר תושב ולא לגר גמור . בהמשך הוא דן האם בגירות כזו עוברים על לפני עוור:

"ויש להזהר מאד שלא לגייר [גדולים] אותם שמוחזקים שאח"כ יעברו, דנהי שיש לומר שלא הוי מכשול לגבי מי שמגיירו, שהרי ממנה נפשך, אם מקבל עליו לקיים את כל המצוות חזקה שלא יעבור, ואם בדעתו גם עתה שלא לקיים אך לעבור על מקצתן, לא הוי גר כלל, ולא יענש [המתגייר] אם יעבור. ועוד, מכל מקום עדיף ליה ליכנס לכלל ישראל אף שייענש, שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וזכות גדול לפניו אף שעבר על מקצת עבירות, וישראל אין ערבים בעדו" .

מן הצורך לפרש דבריו שמיירי בחכם המגיירו, וסובר שחלה הגירות [והרי הבי"צ עצמו בתחילת דבריו מסתפק בכך], שהרי למסקנתו –הגירות לא חלה.

בשנת תרנ"ז שנה אב"ד למברג את משנתו ביתר שאת עת השיב את תשובתו הרמה לרבי שלום קוטנא, לגבי תוקפו של נשואין אזרחיים. והוא דם גם לגבי מילת בני נוכריות, ואלו דבריו:

"אם אביו רשע מחלל שבת ואוכל טריפות ואמו נכרית, ובדואי הבן ג"כ יגדיל ולתחזק בדרך זו, לכאורה אין זכות להולד שאם ישאר נכרי לא יענש, ואם יהיה ישראל –יענש. מכל מקום כבר כתבתי בספרי ליו"ד [הנזכר] דהוה זכות להגר אף שיענש, שמכל מקום יש לו חלק לעוה"ב. משא"כ אם ישאר נכרי, הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו, על כן הוה זכות להולד. מכל מקום לא הוה זכות ברור כל כך, ולכן יכול למחות כשיתגדל..." .

מגליציה נעבור לליטא: פארה של ליטא -רבי חיים עוזר גראדז'ינסקי מוילנא סמך ע"ד הבית יצחק:

בשנת תרצ"ד נשאל ר' חיים עוזר כמה שאלות בענין גירות שאלות חמורות שהחלו לפרוץ /נפרצו בימיו. אחת מהשאלות היא לגבי גירות קטנים, והואל נוטה להקל, "כיון שעל פי דין הם יכולים להתחרט בגדלותם". כאן הוא מביא את חידושו של הבית יצחק: "יש לומר [שאפשר לגיירו] דוקאבאופן שיתנהג כישראל, שהוי זכות גמור –בכהאי גונא אינו יכול למחות, אבל באופן שיתנהג באיסור, אף שמכל מקום הוי זכות, כמו שכתב בשו"ת בית יצחק, אבל אפשר שלא הוי זכות גמור, ובכה"ג יכול למחות בגדלותו. אבל באמת זה שמחלל השבת ושאר עבירות, אין זה כמחאה על הגרות, רק שעובר עבירה כישראל, ובודאי שהוי גר".

ומסיים, היות כי בעיני עמי הארץ יש סרך של חילול השם בהימנעות מגיור, אין למחות באלו המגיירים אותם "ובפרט הילדים שבאמת על פי דין אפשר לגיירם" .

בשנת תרס"ב הריץ רבי גרשון רובינסון אב"ד ליבפרול   שאלה אל רבי אברהם אהרן יודלביץ, אב"ד מאנטשסטר . היות ור' גרשון הורה למול בן הנוכרית. כנראה שהרב יודלביץ העמידו על מעשהו זה, ועל כך שלח לו ר' גרשון מכתב ערוך בו הוא מנמק את פסקו: בהסמכו על כמה יסודות. א. על דיוק לשון השו"ע שמותר לאסור למול גוי בשבת, משמע שבחול מותר. ב. ואפילו לשיטת האחרונם שאסרו למול לגוי, היינו דוקא שכוונתו לשם רפואה וכדומה, אבל אם כוונתו לקיים מצות מילה, שרי לכו"ע. ד. הרי קיי"ל שגר קטן בי"ד מגיירו, מטעם שזכות הוא לו. ג. "כל שכן וקל וחומר" אם האב מבקש, הרי הוא כמבקש לגיירו, והוא כהתחלת הגירות, ובמשך הזמן יטבול אותו, והוא כבר התחלת תהליך של גירות. ד.האם מהלך כזה מצריך מושב בית דין.

בלוחות השניות האריך הרב יודלביץ להפריך את דבריו, בכך: א. אם אין בכוונתו לגיירו, למה להחתימו באות ברית קודש. ב. ואם בכוונתו לגיירו, מחשבה זו מועילה רק כשהאב מגייר א"ע,שאם לא כן, אין שום יחס מהאב לבן. גם על שאר הנקודות השיג עליו הרב יודלביץ, אולם על הנקודה של "זכות הוא לו" לא העיר  .

גם רבי משה פיינשטיין נוטה לומר שיש "זכות" לקטן התגייר למרות שמתחנך בבית חילוני.

בשנת תשל"ד נשאל רבי משה פיינשטיין מאת רבי משה פרידמאן אב"ד אינדיאנפוליס, היות ובעירו הקימו היראים בית ספר שתוכנית החינוך הוא על טהרת הקודש, במטרה לחזק את היהדות שם, דא עקא נודע להם שישנם שם תלמידים רבים בני נוכריות שאמם עברו 'תהליך גיור' רפורמי שכמובן אין לה תוקף כלל וכלל, אולם הילדים מתנהגים ככל ילדי ביה"ס, ונשאלת השאלה האם המלמדים צריכים לעזוב את הלימוד, ובפרט הרי אסור ללמד תורה לגוי , מאידך אם יעזבו את משרתם, ישנה כאן שאלה של הפסד מרובה, וכן ישנה חשש שיקחו במקומם מורים "מינים וכופרים, וילדמו לילדי ישראל עניני כפירה ח"ו", ר' משה עולה ומסתפק בצדדי השאלה, ומגיע למסקנה שעדיף לגייר את הילדים ושישתדלו לשכנעם על כך, ואכן זכות הוא להם, ואלו דבריו: "הלא הם א"צ קבלת מצוות, ויגיירם ע"ד בי"ד והוא זכות להם, כי מכיון שלומדים בבית ספר דתי אצל מורים יר"ש, הרי מצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה, שלכן אף שהוא ספק [שיתגדלו לשומרי תורה] הוא זכות ודאי, וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה, מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוותם שעושים –הוא מצוה, והעבירות להם היא כשגגה, הוא ג"כ זכות [יותר] מלהיות נכרים" .

את דברי ה'בית יצחק' לא הביא, אבל כיון לדבריו.

במקום אחר האריך רבי משה בשיטתו זו, ולאחר שהוא מסתפק בנידון הוא נוטה לומר שיש לו זכות, והוא בחידושיו לפרק כלל גדול דף סח:

"מהרמב"ם שנקט נתגייר קטן שהוא על דעת בי"ד, ראיה לכאורה שנחשב זכות לגיירו... אף שעל ידי הגירות יעבור כל איסורי תורה, גם ע"ז ושבת ומאכלות אסורות וביאות אסורות ובלא הגרות הא לא יעבור על איסורים, והוא משום שעכ"פ מאחר שהוא גר נעשה בקדושת ישראל, ויהיה לו שכר בעוה"ב על מעשיו הטובים שיעשה אף שלא בכוונה למצוה, וגם כיון שידע שהוא גר הרי יתכוין גם למצוה, והאיסורים שיעבור הרי יהיה רק בדין שוגג... ונוגע זה במדינתנו שהרבה מאלו שאין ראויים להוליד בנים לקוחים [מאמצים] תינוק לגדלו.. ומטבילים אותו על דעת ב"ד לגיי תינוק כזה, אם אינם שומרי תורה, הרי לא יחנכוהו למצות, אם נחשב זה עכ"פ לזכיה והוי גירות, או לא נחשב זה כזכות ולא הוי גר. שמהרמב"ם משמע שהוא גר. וצ"ע לדינא למעשה, אף שמסתבר יותר שהוא זכות ".

השגת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב על דברי רבי משה פיינשטיין


בשנת תשמ"ט נשאל "הגאון האדיר והמפורסם עמוד התורה והיראה שר התורה" רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א מאת "ידידו הגאון המפורסם" רבי יוסף יהושע אפפעל אב"ד לידס (אנגליה)  היות ורבים שלא זכו לפרי בטן, מאמצים ילדים בכסף מלא, ומבקשים מחברי הבית-דין לגיירם, והיות רבים מהם אינם שומר תורה ומצוות, אלא מסורתיים "מבקרים בשבת וחג בבית הכנסת". הוא מראה פנים לשתי השיטות בבנידון: מחד שיטת [מורו ורבו] בשו"ת שרידי אש כתב שאינו זכות, ולא עוד אלא הוא חוב גמור, "והגרות בטלה ומבוטלת". ומאידך בשו"ת אגרות משה כתב שהוי זכות בכך שרשעי ישראל יש להם קדושת ישראל ומצותן שעושים הוא מצוה, והעבירות להם כשגגה, הוא ג"כ זכות יותר מלהיותם נכרים.

אח"כ מעתיק את דברי ה'מלמד להועיל' שכתב בתוך דבריו "מה תועלת יש לנו בגרים כאלה, אשר בלי ספק יהיו מחללי שבת". הרב אפפעל ממשיך לספר שהמחבר [רד"צ הופמן] היה תלמיד של מהר"ם שיק, ומו"ר הגאון ז"ל אמר לי כמה פעמים שהיה בעל סמכא גדול ". רבי יוסף יהושע מבקש מאת הרב אלישיב להכריע בדבר .

במענתו הקשה הגרי"ש על האגרו"מ שהרי מ"מ חייב הוא חטאת על כל עבירה וחשיב שיש עוון בידו והוא שוגג ומה שכתב הרמב"ם על בני הקראים שהם אנוסים אין הכוונה שאין בידם עוון אלא שאינם כאבותם והביא כן משו"ת המבי"ט (ח"א סימן יז), עוד כתב שם, שהנה הראשונים הקשו איך אפשר לגייר קטן מדין זכין הרי אין לו שליחות ותי' התו"י והשיטמ"ק שכיון שעדיין לא טעים טעמא דאיסורא זכות גמור הוא במקום זכות גמור יש שליחות לקטן וכאן אף אם נימא שהוא זכות אינו זכות גמור. זאת ועוד טעמים להחמיר, ולכן מסקנתו שאין לגיירם . 

במקום אחר חידש ריש"א שדין זכין תלוי בהבנת הזוכה ולא בזה שהוא בעצם זכות, וכתב עוד שזה ברור שיסוד הגירות הוא חלות חיוב שמירת תורה ומצוות ומעתה אם לפי עצם הדבר שהוא עומד להתחנך בחינוך חילוני ללא שמירת תו"מ כלל, בודאי לא יהיה לו ענין במהות הגירות אם כי יתכן שיתרצה בתור טקס דתי אשר לא מחייב אותו כלל לא שייך לפי"ז לדון על זכין לאדם אם אין ולא יהיה לו שום ענין כלל בזה, עכתו"ד .     

אמנם בפסק-דין שיצא מידי חברי הבי"ד: ר"י עדס רי"ש אלישיב ור"ב ז'ולטי, הביאו דברי רבי יצחק אלחנן שאין זה זכות, וכן דברי רבי איצל'ה מפוניבז' שא"ז זכות, אמנם כתבו שם "אולם הגאונים הנ"ל דנו רק אם מותר לגייר לכתחילה משום שאין זו זכות לו אלא חובה, אבל אם בדיעבד כבר גיירו אותו אין לנו הכרעת דעתם, ואנו איו בידינו להכריע, שהגירות לא חלה גם בדיעבד, שאפשר שזה גופא זכות לו שנתחייב בתורה ומצוות ונדבק בזרעו של אברהם אבינו, ועל כל פנים לא יצא מידי ספק גר" .  

 


פתחתנו בדברי רבי יצחק שמעלקיס המחדש שאין להמגייר איסור לפני עוור בגיור פגום. יש לציין לדבריו של רבי שלמה זלמן אוירבוך, הדן בשאלה זו: "באותו סוג גרים אשר קבלתם עול מצוות קרובה להחשב כדברים שבלבו ובלב כל אדם, שלבם בל עמם, והננו כמעט בטוחים שאינם חושבים כלל לקיים ולשמור מצוות ה', בכגון דא נלע"ד שכל המסייעים לגרות כזו, אף אם הם טועים לחשוב שהם גרים גמורים, אפילו הכי גם לשיטתם המגיירים אותם עוברים בלאו של לפני עור שהרי כל דבר שנעשה נגד רצון ה' קרוי מכשול. נמצא מה שגר זה מחלל שבת ואכל נבלה [עת גיותו] ועכשיו ממשיך ללכת בדרך זו גם להבא, הרי כל מעשיו נהפכים לפוקה ומכשול וכיון שכל זה נעשה רק מפני הגירות, נמצא שכל המגיירים והמסייעים הו"ל כגדול המחטיאו" .  מפורש ששיטתו היא שהגירות אינה חלה !

הוספה לגליון לפרשת בשלח

בגליון לפ' בשלח הקפנו את דעתו של רבי יחיאל יעקב ויינברג שיצא בתקיפות נגד אלו שרצו לגייר קטנים המתחנכים בחינוך חילוני. הבאנו שמכתביו נערכו בעקבות כתבה בעיתונן בשווייצריה, ובעת הכתיבה עוד לא איתרתי את העיתון. כעת מצאתיו והוא רק קצהו של הפולמוס שהתרחש אז בשוייץ. 

מצאתי שתי כתבות בעיתון היהודי הכללי של המדינה Israelitisches Wochenblatt, הראשון הוא ביקורת על הנאמר בעלון הקהילה בו כתב אחד מאמר בייחודו של מצות המילה, שהוא מאחד רק את היהודים לאביהם שבשמים, והכותב החותם בר"ת שמו פ.ג. P.G. מבקרו ועשה כן הלכה למעשה.

בגליון שלאחריו כותב אחד החותם בר"ת שמו: ביקורת ארוכה ומנומקת נגד הכתבה הנזכרת.

וכך כותב פ.ג. בחלק הצרפתי שבעיתון  מיום 27/2/1948 עמ' 17: בעלון הקהילתי כותב מ.ל.'המילה' פירושה קודם כל בריתו של אברהם אבינו, ועליה כבר אמרו חז"ל שי"ג בריתות נכרתו לכל המל את עצמו. וכל מי שמרצונו אינו מקיימה, הרי הוא פורש מהציבור.

היות ומצוה זו שקולה יותר משאר מצוות, זה מפני שכל מי שמתעלם ממנה, כאילו הוא עוזב את היהדות,וסירובה הוי כאילו הוא רוצה לברוח מדת אבותיו. המילה הותקפה ע"י שונאי היהדות, והיא סבלה גם מיהודים ריפורמים שטענו שיש לבטלה. טענה זו הועלתה באסיפת פפד"מ בשנת 1845. תיכף יצא ליאפולד צונץ –שלא היה מנושאי הדגל האורתודוקסי במאמר-מחאתי נגד הצעה זו. יש להניח שהוא הבין לאן יתגלגל מצב היהדות באם יישמו הצעה זו. בסיום מאמרו, הוא מציע שיש לקיים קמפיין לטובת המילה, תוך כדי הסברה לקהלה הרחב על חשיבותו של הציווי הקדום הזה, כי הוא מסמן כניסתי לעם ישראל, ומחבר אותנו לאבינו בשמים. לאורך מאות שנים הטביעה המילה על גופינו ברית עם הקב"ה לנצח, וזה גם מחייב אותנו שלא נוכל להמנע מהקשר הזה.

עד כאן מדברי העלון

מכאן ואילך כותב פ.ג.

"נעלה שאלה שמעיקה אותי אישית: המוהלים שלנו נמנעים מלקחת חלק במילה של בני נוכריות. והנה רופא יהודי קיבל על עצמו תפקיד משלים, והוא מוכן למולם. במקרה אחד הוא ביקש ממני לסייע לו ולאמר את הברכות. מכל מקום לא רציתי לקחת אחריות  על מעשי, והתייעצתי עם צמורי, והא הביע את הסכמתו המלאה.ואכן כך עשינו, והרגשתי סיפוק רב שמלאתי מצוה זו. ויש להבהיר שאין פסק דין מפורש אצל הפוסקים, במקרה כזה האם מותר או אסור למול., ולמרות זאת, המוהלים נמנעים מכך על דעת עצמם.

עד כאן מדברי P.G. הרי לנו שלא מדובר בדוד פרבשטיין, כפי שהציעו, אלא מי שהוא אחר, גם את זהותו, לא הצלחתי לפענח

בגליון הבא מיום 5/3 בחלק הגרמני השיב לו אחד החותם בר"ת שמו J.R. בביקורת מנומקת ואלו דבריו:

בגליון הקודם העלה פ.ג. כמה דברין העלולים להטעות את הציבור, בלי להכינס עם וויכוחים עמו, אעלה את עיקרי הדברים:

"בלי לקחת בחשבון בשאלה העקרונית ששוללת את המילה של יליד נוכריות, וה לא שייך למוהל לקבוע אלא ההלכה ורק הלכה. לפי ההלכה דתו של ילד מתייחסת על פי אמו, מכאן שילד יהודי הוא אך ורק אם אמו יהודיה או שהתגיירה לפי כל כללי ההלכה. בנוגע לשאלה שנדון כאן. אם האם אינה יהודיה בעת הלידה של הילד, אז התייחסותו של הילד ליהדות אינה יכולה להקבע ע"י המילה. חובת המילה חלה רק על ילד יהודי, מכיוון שהאקט המילה הוא אקט דתי, מכאן שאסור למול, מי שאינו צריך.

הקרטריון הראשי של המילה הוא, באם יש לקיימה ולא האם אפשרי לקיימה. הצד התכני והדתי הולכים שלובים יחד".

והדברים מדברים בעד עצמם.

לא נותר לנו אלא לפענח את שלושת השמות: P.G ,M.L. ו- J.R. ומכאן פנייתי לקוראים הנכבדים, האם אתם יכולים לפענח ולגלות במי מדובר.

חידה לפורים

היכא תמצא, יהודי מתיישב לאכול סעודת ביומו של פורים כדת, כל המאכלים כשרים למהדרין, ואינו יוצא ידי חובתו (לשיטות מסויימות)

מזלא טבא וגדיא יאה

גליון זה יוצא לרגל שמחה השרויה בבית מכובדי

כש"ת הרבני היקר מאוד נעלה, איש האשכולות, רב פעלים לתורה ולתעודה

הרה"ג רבי פנחס גרשון ווקסמן שליט"א אבן יקרה בעיר התורה לייקווד

תלמיד מובהק לרבנו משה פיינשטיין זצ"ל

לרגל השמחה הגדולה עוטה אורה, אשר בביתו שורה, בנישואי בנו יקר הערכין, כליל המעלות ונועם המידות

שמו הטוב הולך לפניו, מוכתר בגדלותו בתורה הרב משה שליט"א עב"ג מרים בת הרה"ג ר' שלמה הכהן גאטדינר

 אשר זכה לצעוד החודש תחת החופה עם כל תלמוד בבלי בעיון!

זכיתי שהיה מאוכלי שולחני, משה שפיר קאמרת, וכבקי במכמני תורת משה, העלה פנינים מתוקים כדבש

ויהא רעוה מקמי שמיא, שהזיווג יהא קטיר לעלמי עלמיא, בנים ובני בנים עוסקים בתורת הוי"ה

שיזכה להמשיך בעבודת הקודש להגדיל תורה ולהאדיר

במאמר הבא ניגש את דעתם של חכמי הונגריה בפולמוס מילת בני נוכריות


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אור החיים

משחק הקלפים בחנוכה-תגובת חכמי ישראל לתרבות הפנאי והמשחק

פרשת וירא תשפ"ד