מקום הדלקת נר חנוכה

 

מקום הדלקת נר חנוכה חלק ב'

מקום הדלקת המנורה תלוי ברקעים משתנים. המקום המועדף להניח את המנורה ולפרסם את הנס כלפי בני רשות הרבים, הוא על פתח הבית או בחלון. אבל כשלא ניתן להניחה שם מפני שעת הסכנה, מדליקים אותה בתוך הבית, ופרסום הנס הוא לבני הבית. בזמן הגלות נהגו להניחה ולהדליק בבית, בעיקר בשל פחד מהגויים. השאלה היא כהיום שאין כל כך פחד מהגויים, האם ראוי לחזור למנהג הקדמון. כדי לענות על שאלה זו, יש לנו להתעמק בסוגיה שהיא ביחס לסוגיות אחרות קצרה וקלה, אולם ברבות השנים נעשית קשה ומסובכת.

הפלא הוא שכל הסוגיא של נר חנוכה נמצא בשני דפים בגמרא, וכבר בתקופת הראשונים השתרגו ההלכות לאין-ערוך, וק"ו שהספיקות שהועלו בדורות האחרונים, הם פי כמה, ומה נאמר בזמנינו שרבו וגם רבו שיטות ותת-שיטות, המצריכות בעל כשרון לחשבן ולנתח את הסוגיא מראש ועד סוף

כדאי להעתיק המסופר על ג"ע רבי שלמה זלמן אוירבוך בנידון:

"היה רגיל לומר שבהרבה מהלכות חנוכה בכלל, ובדיני מקום ההדלקה בפרט, אין לנו שרשים מספיקים בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, והדברים תלויים הרבה בסברא ובאובנתא דלבא, ומדי שנה בשנה התעסק רבות ביומין דחנוכה בענינא דיומא, בריבוי הערות וספיקות ובליבון הפרטים השונים שבאו לפניו ע"י השואלים הרבים, וחזר ליבן הדברים פעם אחר פעם, וגם היו שינויים בהוראותיו במשך השנים..."[1].

אין אני מתיימר להקיף את הנידון עד פרטי פרטיו, אלא להבהיר את שיטות כל הראשונים, ואת עיקרי הדינים בשו"ע ונו"כ, והפירות הנושרים מהם.

 

ידועה פתיחת הרמב"ם להלכות חנוכה: "מצוות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאוד, וצריך האדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק".

יש להטעים למה חז"ל הקפידו כל כך בחנוכה על פרסום הנס יותר מחגים אחרים. ובכלל למה לא מצאנו שהמצוות של פרסום הנס בפסח ופורים יש לקיימם ברשות הרבים כבחנוכה?! מצאתי שהחת"ס בדרשתו לחנוכה שנת תקס"ח נגע בזה, ואלו דבריו: "יש להבין מ"ט קבעו הנר על הפתח ברה"ר כדי לפרסם הנס ביותר ולא סגי להו כעין פרסום נס דאורייתא באכילת פסח וסיפור יציאת מצרים  ומגילת אסתר שנעשה בתוך הבית, ולא על פתח הבית מבחוץ" ודבריו משובבים נפש בהסבירו את ייחודיותו של נס חנוכה. וכך דרש:

שהנס במצרים ובפורים אינו מראה חיבתו עלינו כל כך, שהרי היה אפשר להעלות סברא שחולל את הנסים למען ידעו כל באי עולם כי "ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, לעומת בחנוכה שהנס של הנרות היה בסתר בבית המקדש ומי ידע וראה זה, רק הכוהנים הניגשים אל ה', והרוצה יכחיש כל אלו ואין כבוד לשמו, ולא היה בכל זה שום צורך רק להודיע לנו חיבתו ורצונו עימנו". לכן מבואר כפתור ופרח: שדייקא בנר חנוכה יש לפרסמו ביותר ברשות הרבים בפומבי[2].

גם האבני נזר מחדש שייחודתו של מצוות נ"ח, היא שמקום ההדלקה בחוץ כדי לפרסם את הנס לרבים

הוא מיישב בזאת את קושיית האחרונים על דברי המ"מ. כאמור לעיל שהרמב"ם מחדש שיש חיוב לעני למכור כסותו עבור נר חנוכה, לדעת המגיד משנה המקור לדבריו הוא מההלכה לגבי ד' כוסות, שאפילו עני שבישראל ימכור כסותו (פסחים צט, ב), והטעם משום פרסומי ניסא, כל שכן בנר חנוכה שעדיף מקידוש היום. רבים ושלמים עמדו על ה'כל שכן', למה נר חנוכה עדיף מד' כוסות[3].

לדברי האבנ"ז ה'כל שכן' הוא כפתור ופרח, שהרי פרסום הנס של ד' כוסות שהוא רק לבני ביתו אינו דומה לדרגת פרסום הנס של נ"ח המיועד לבני רה"ר[4]

פרק א

מקור הראשון הדן במיקום המנורה היא בברייתא (שבת כא ע"ב) ת"ר נר חנוכה מצווה להניחה[5] על פתח ביתו[6] מבחוץ. אם היה בעלייה – מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובעת הסכנה, מניחה על שולחנו ודיו[7].

היינו המקום המועדף הוא על פתח הבית מבחוץ. הדר בעלייה – מניחה בחלון. ובשעת הסכנה – על שולחנו.

טעם הדבר לפתח הבית, ביאר רש"י: "כדי לפרסם הנס"[8], והוסיף המאירי: לעוברי דרכים.

בית או חצר

יש מהראשונים –ובראשם תוספות- שהבינו שהגמרא מיירי בבית הפתוח ישיר לרה"ר, אבל בציור שביתו פתוח לחצר, מניחו על פתח החצר לרה"ר[9], מחוץ לפתח[10].

לעומתם דעת ראשונים אחרים[11] –ובראשם רש"י- שלא חילקו, בין אם הדלת פתוח לרחוב, ובין אם פתוח לחצר, מניחו בפתח הבית[12].

יש שחידש והשווה בין שתי הדעות, שגם לדעת רש"י, אינו צריך להניח ברה"ר, ושרי להניח בחצר דווקא כשרבים גרים בה, אז יש פרסום גדול; אבל בחצר שאין דרים בה רבים, אינו יוצא בחצר. כמן כן אם רוצה יכול –בכל אופן- להניח ברה"ר[13].

לדעת רש"י מקום ההינוח בדלת תלויה במחלוקת. י"א אם היה ביתו פתוח לרה"ר – מניחו בפתח הבית מבחוץ[14]; ויש סוברים שמניחו בפנים[15].

מיקום ההנחה בפתח החצר

ויש שהבינו אחרת בדעת רש"י: שמניחו בפתח החצר מבפנים – סמוך לרה"ר, באופן שיראו בני רה"ר[16]. ויש הוסיפו שגם לדעת רש"י, אם רצה, יכול להניחו בחוץ ממש, וכן היה המנהג בזמן התלמוד כפי שמוכח במשנה של גמל. ולא עוד אלא שאם אפשר לו, מצוה להניחו מבחוץ ממש[17].

להלכה נפסק בשו"ע כדעת תוס' (תרעא, ד): "מניחו על פתח הסמוך לרה"ר מבחוץ. אם הבית פתוח לרה"ר מניחו על פתחו, ואם יש חצר לפני הבית מניחו אל פתח החצר", וכן פסקו האחרונים.

הגדרת 'חצר' בזמנינו

ידועה השמועה בשם החזו"א שבימינו  שאין החצר משמשת אלא למעבר או לגינה, ולא לשימוש ביתי כבתקופת חז"ל, ואם ידליקו בפתח החצר לא יהא היכר לפני הבית, לכן יש להדליק בפתח הבית הפונה לחצר[18].

לעומתו נמצאה שמועה בשם הרי"ז מבריסק, שגם בזמנינו יש להדליק בפתח החצר, למרות שלא מיועד לתשמיש[19], וכן נקטו רבנו דורנו[20].

מכל מקום אף לחזו"א אין להדליק בפתח הבית הפונה לחצר אלא אם כן נראים הנרות לעוברים ושבים ברחוב, אבל אם החצר מוקפת חומה, מודה החזו"א שיש להדליק על חלון ביתו[21]. ויש שהמליצו להדליק בשני הפתחים, הבית והחצר[22].

כן נמצאה שמוע בשם ריז"ס מבריסק שאם פתח החצר אינו פתח גמור לחייב אותו במזוזה, אין להדליק שם נ"ח[23], ולמעשה רבנו דורנו לא נקטו כך[24].

 

פרק ב

המיקום על יד הפתח

אמר רבה מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח, והטעם – כדי שיהא ניכר שבעה"ב הניחו שם[25], ויש שהטעימו שהנכנסים והיוצאים יראו אותו[26].

לדעת הסוברים שהטפח מעכב, יש חידשו שאם כמה הדליקו על יד הטפח הסמוך לדלת ולא נשאר עוד מקום, יש לנוספים להדליק בצד ימין, כדי שיונח סמוך לדלת[27].

גם בדלת בפנים קיים פרסום הנס: על ידי בני הבית[28], ויש שלא קיבלו זאת, ולדעתם ישנם רבים ההולכים לצורך עסקיהם, הולכים גם לבית חבריהם לעיסוקם[29].

רבים המדליקים בפתח אחד, רשאים להניח הנרות זה בצד זה – בהפסק הראוי- אף שרק נרותיו של הראשון הם בטפח הסמוך לפתח, הואיל וניכר הדבר שכולם שייכים לפתח זה[30]

צד הדלת

מניחו משמאל הנכנס לבית, כדי שתהיה מזוזה בימין ונ"ח בשמאל[31], ונכנס בין שתי מצוות[32].

אם הניחה בימין, י"א שיצא[33], ויש להוכיח מכמה ראשונים החולקים על כך ולדעתם צד שמאל מעכב[34].

אין מזוזה לפתחו

כשאין מזוזה בפתח, נחלקו באיזה מניחו: דעת הראבי"ה שיש להדליק בצד ימין, שהרי הטעם לצד שמאל הוא שיהא מסובב במצוות: "הא לאו הכי מדליק בימין"[35]. וכן נפסק בטוש"ע, תרעא, ז.

כמה הסברים ניתנו לכך: הימין עדיף לקיום מצוות[36]; ועוד שכן המנורה בבהמ"ק היתה בימין, בדרום[37]. והב"ח: הטעים שכל דבר מצוה עדיף לעשותה בימין, וצריך להדליק בפתח הבית מפני הנכנסים והיוצאים, וכל פינות שאתה פונה אינם אלא לימין, לכן יש להדליק בימין שלשם כולם פונים ויזכירו בנס מיד כשיראו הנרות דולקים[38].

ויש מן הראשונים החולקים וסוברים שאף אם אין מזוזה בימין ידליק בשמאל, כיון שכך תיקנו חכמים, לא חילקו בדבריהם אף שאין את הטעם[39].

 

מן הצורך לציין שהלכה זו היא לא תיאורטית גרידא, אלא כך היה הנוהג בתקופת הראשונים: אצל רבים לא היו מזוזות בכל הדלתות. ועוד (ובפרט) שהדלת הפונה לרה"ר, נמנעו רבים לקבוע מזוזה, מחשש גניבה[40], כל זה מיירי כשמניחו על הקיר צמוד לדלת.

 השוכר בית בחו"ל הפטור ממזוזה כל ל' יום, וחל חנוכה בתוך השלושים, והדליק נ"ח בימין כדין מי שאין לו מזוזה בפתחו, ובתוך ימי החנוכה קבעו מזוזה, העלה אחד מהאחרונים שיעביר את הנר לצד שמאל, ואין בזה ממה שאמרו בירושלמי [שבת יד, ג] 'קרש שזכה להינתן בצפון יינתן בצפון, שהרי על דעת כן הדליק בהתחלה על מנת ליטלו ממקומו עם קביעת המזוזה[41].

גם כשכבר הדליק אחד בצד שמאל, ימשיך המדליק השני להניח שם, למרות שהוא כבר מסובב במצוות, שלא פלוג בתקנת חכמים[42].

 

אבל אם בכוונתו להניחו בחלל הפתח[43], מניחו בחצי השמאלי של החלל[44]. וגם לפי חידוש זה הסתפק הט"ז, האם כדאי להקריבו לקצה השמאלי של חלל הפתח, או שמא אין שום מקום מסויים, באיזה מקום שירצה ידליק[45].

גובה הנר[46] לא יהיה לכתחילה למעלה מי' טפחים. ויש שכתבו שאדרבה מצוה להניחה למעלה מי' טפחים ועד י"ח טפחים[47]. יש שכתבו שהיום שמדליקים בפנים, אין להקפיד שיהא למטה מי"ט[48], מאידך יש שהקפידו גם בתוך הבית על השיעור[49].

מי שאין לו בית

נחלקו הראשונים לגבי מי שאין לו בית האם מחוייב להדליק ברחוב. ממשמעותה של תשובת רבי יעקב בר יקר שיש להדליק[50], מאידך מדברי תוס' משמע, שאינו מחוייב, והמדליק ברה"ר לא יצא ידי חובתו[51]. ונימוקם עמם, שנר חנוכה אינו חובת גברא אלא חובת הבית[52]; ולכן השט בספינה שאינה מקורה, לא ידליק[53]. ויש מגדולי האחרונים שכתב שההולך ביער או שט בספינה צריך להדליק, אע"פ שמדליקים בביתו[54].

וכן נקטו כמה מרבני זמנינו שבית אינו מעכב[55]; ויש שהכריעו שבית כן מעכב[56].

חלון

היה דר בעלייה – שאין לו מקום בחצירו להניחו שם[57] – מניחו בחלון הסמוך לרה"ר[58],  ואפילו אם יש לה עוד חלון פתוח לחצר, אינו מניחו אלא בחלון הסמוך לרה"ר[59].

מקום ההינוח בחלון

יש מהראשונים שדייק שמניחה בפנים כנגד החלון, היינו בבית, מול החלון[60], והסבירו האחרונים: שאין נוח למדליק בפנים, להושיט את ידו החוצה, לכן מניחו אלא איזה כלי העומד סמוך לחלון[61]. ויש סוברים שמניחה בחלון מבחוץ[62].

הדברים אמורים כשאין לעלייה פתח פתוח לרה"ר, אלא פתחה לבית[63]. אבל אם יש לעלייה פתח פתוח לרה"ר מניחו על הפתח, ואם היא פתוחה לחצר מניחו על פתח החצר לרה"ר.

הוסיף הב"י: שגם אם אין לו פתח פתוח לחצר אלא פתוחה היא לבית, היינו לבית של שכן אחר, וממילא אין לזה שדר בעלייה כניסה פרטית לביתו, ואם ידליק בפתח הבית של שכינו הפונה לרה"ר לא יהא היכר שהוא הדליק הנרות, ולכן מדליק בחלון.

וכל זה לשיטת תוס' שמניחה בפתח החצר[64].

ויש לדון בתים משותפים כמו שלנו, מה דינו של חדר מדרגות, מצד אחד הרי זה עדיף מהדר בעלייה – כי החדר מדרגות הוא חצר משותף לכל הדיירים ושפיר נקרא הכניסה לחדר מדרגות פתח חצירו. או דילמא גם בחדר מדרגות הספק עדיין קיים, שאין ניכר מי הדליק[65].

והנה, לשיטת החזו"א – פשוט שאינו מדליק לא בכניסה לחדר מדרגות ולא בכניסה לחצר, וגם לא בפתח ביתו. אלא ידליק בחלון הפונה לרה"ר. אלא הספק הוא לדעת הרי"ז.

למעשה הכריעו רוב מורי ההוראה להדליק בפתח הכניסה לחדר מדרגות[66], ואם החצר מוקפת חומה, ידליקו בדלת החצר[67], ויש שהכריעו להדליק בחלון[68]. וי"א שהמהדר ידליק בכניסה לחדר מדרגות בברכה ומיד בלי הפסק יעלה וידליק בחלון ביתו[69].

למעשה

עדיפות בין חלון לבין על יד הדלת

במציאות שהדלת אינו פונה לרה"ר, ואין רבים רואהו, יש אומרים שעדיף על יד החלון, שבו יש פרסום[70], ויש שהסתפק בכך[71]

הדר בקומה גבוהה עד כ' אמה, עדיף להניח בחלון וכדינא דגמרא, ויש בכך פרסום הנס לרה"ר, ואף אם הוא למעלה מי' טפחים מהקרקע. והטעם שכל הטעם של למטה מי' שיהא ניכר שהוא לצרכו, גם בחלון ניכר[72].

אבל הגר בקומה שלמעלה מכ' אמה, לא ברור האיך להתנהג, מצד אחד אין בכך שום היכר לרה"ר, נראה שיניחנו ע"י הדלת, שההיכר לב"ב[73]. ויש סוברים שגם בכה"ג ידליק בחלון[74].

המדליק בחלון יניחה בצד ימין שבכל דבר מצווה – ימין עדיף[75]; ויש שהעלו שהתקנה של שמאל חלה גם על חלון[76].

פרק ג

חצר שיש לה פתחים – ולסוברים שמדליקים בפתח הבית לחצר, הדברים אמורים בבית שיש לו שני פתחים פתוחים לחצר – בשתי רוחות, צריכה שני נרות, נר לכל פתח[77]. והטעם: מפני החשד, שלא יאמרו העוברים ברוח זו שלא הניח נר חנוכה, שפעמים יעברו ברוח זו ולא יעברו ברוח אחרת, ויאמרו כשם שלא הדליק בפתח שברוח זו כך לא הדליק בפתח שברוח האחרת[78].

 

 

 



[1] הליכות שלמה, ירושלים תשס"ז, עמ' ער.

כד מתבוננים בסוגייה של חנוכה, מתגלה לפנינו דבר מעניין, כל הסוגיא מכילה כמה הלכות בודדות, המשתרעת על שלושה דפים, וכשנגשים לפסק ההלכה בשו"ע ונו"כ הרי היא ארוכה מני ארץ, ומה עוד שסוגיא זו כשהיא עולה על שולחן מלכים הרי היריעה מתרחבת לאין-שיעור. אולי אפשר להעלות רעיון שהסיבה לכך -בדרך דרוש- בהקדם המבואר בספרן של צדיקים ש'חנוכה' הוא כי כל עניינו של חנוכה, יסודו בהתגלות לתורה שבע"פ, כפי שהעלה רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו 'בני יששכר' (כסלו, מאמר ב סע' יד): הנה הנס הזה נעשה בזמן הפסקת הנבואה, וכדי שלא יאמרו ישראל ח"ו אבדה תקוותינו באין חזון נפרץ, ואין נביא וחוזה, הנה עשה השי"ת בזמן ההוא את הנס הזה, להורות על מעלת התורה, שהיא עדיפה מנבואה, ועל ידה רואה איש הישראלי כל הנסתרות ע"י האור הגנוז בה, הנה בעבור זה, הנס לא ניתן לכתוב בדברי נבואה, כי זה כל עיקרו של הנס, להתוודע ולהגלות אשר שגבר מעלת אור התורה בריבוי יתירה מדברי נבואה". יסוד זה מתבאר בהרחבה ב'רסיסי לילה' (דף פ-פא) לרבי צדוק הכהן מלובלין, וכך הם דבריו: "כי התחלת גילוי תורה שבע"פ היה מעת חתימת הנבואה; וסילוק גילוי השינה בישראל, שלא היה בבית שני וכו'. ואח"כ נמסרה ההנהגה – לאנשי כנה"ג בהנהגת תורה שבע"פ. ומהם והלאה שייך הקבלה פה אל פה, דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאמרם בכתב (גיטין ס ע"ב) שאי אפשר להשיג אמיתות שבלב החכם, אלא בקבלה פה אל פה". וכידוע שהשורש של תורה שבע"פ הוא שניתן לחז"ל לדרוש על כל קוץ תלי תלים של הלכות, ומה מתאים שדייקא הסוגיא של חנוכה שהוא השורש של תורה שבע"פ – רואים במוחש איך שמסוגיא קצרה, מתרחבת היריעה וגודלת משנה לשנה.

[2] דרשות חת"ס ח"א, דף סד טו"ב, בכך הוא מפרש בדרך דרוש את דברי המדרש (פליאה) 'הדודאים נתנו ריח – זה ראובן בשעה שהציל את יוסף, ואל פתחינו כל מגדים – זה נר חנוכה שעל הפתח.

היו שהעלו נימוק היסטורי, והוא על פי המסופר בידי הרמב"ם ב'אגרת השמד' שלו (מהדרות הרב יצחק שילת, עמ' מב): "וידוע מה שקרה לישראל במלכות יון הרשעה מגזירות קשות ורעות, ומכללן שלא יסגור אדם פתח ביתו כדי שלא יתייחד לעשות מצוה בסתר". מקור לדבריו הוא ב'מדרש חנוכה' שהתפרסם ע"י ר' אברהם ברלינר בשנת תרל"א (עיתון המגיד, תרל"א, חוב' נ) ומשם לא' ילינק ב'בית המדרש' שלו ח"ו, תרל"ח, עמ' 1. שם נאמר: "עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה? כדי שלא יהיה ישראל כבוד ולא רשות, שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד וצניעות. וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום בין בלילה. כיון שראו ישראל כך, עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולים לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם, בשביל גנבים ולסטים ופריצי יוונים, ולא רואים שינה בעיניהם לא יום ולא לילה... אמרו לפני הקב"ה: רבש"ע כמה אנו יכולים לסבול, אמר להם בעוון מזוזה, אלא אעפ"כ רווחא הנמצא בגזרה זו...".

ניסוח אחר במדרשים שפורסמו לאחרונה, מקבלים תמונה שונה קצת, אבל הגזרה היתה גם סביב הדלת, וז"ל: "בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל, שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין לשונאי ישראל [=לו]  חלק ונחלה באלוקי ישראל. מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם", אוצר מדרשים, עמ' 192.

רבי שלמה זלמן אוירבוך העלה את טעם התקנה בדרך ייחודי משלו: "באותה תקופה, שמטרת היוונים היתה השכחת התורה ח"ו, רצו להראות שהשמן צריך להאיר לא רק את הנשמה אלא גם את הגוף צריך להיות בבחינת אור. לכן "הדליקו נרות בחצרות קדשך" להאיר גם בחוץ, ולכן מדליקים בפתחי הבתים, לרמוז שיש להאיר לא רק את הפנימיות אלא גם את החיצוניות. לכן זמנה 'משתקע החמה', שאז אור וחושך משמשים בערבוביא, אז מאירים בנר חנוכה לרמז על הגוף והנשמה המעורבים ביחד, שיש להאיר באור הנשמה גם את הגוף".

על פי דברים אלו יש שהעלו שאם נצחון  החשמונאים, התקינו שוב את הדלתות ואת הבריחים והמנעולים, לכן ציוו להדליק את הנר על יד הפתח, א) שכדי להוציא מלבם ולהראותם שאנו מקדשים את דלתותינו ופתחינו, ב) שכל עובר ושב יראה שאנו מדליקים בעוד וגאון את הנר על יד הדלת והמנעול שהתקנו. הראשון שהעלה רעיון זה, הוא כנראה הרב אשר גרוניס [נכד אחותו של החדושי הרי"ם] רב בעיר וילטשין (פולין), ולאחר מלחה"ע הא' היגר לויילס שבאנגליה וכיהן כרבה של העיר קארדיף, בספרו פרי אשר, תל אביב תש"ו, ח"ב עמ' קע; לאחריו העלוה הרב ירוחם ליינר אדמו"ר מראדז'ין, שמע מפיו הגאון רבי דוד קאהן, מרבני שכונת פלאטבוש (ברכת יעב"ץ, מועדים, ברוקלין תשמ"ז, ח"א עמ' קמב), והוסיף עליו מדידיה בידו הגדולה. האריך ברעיון זה: הרב אברהם קורמן, פיענוח אגדות, תל אביב תשנ"א, עמ' 259-258.

למרות ש"מדרש" זה התפרסם יחסית מאוחר, אולם נראה שהיה נפוץ בידי הקדמונים, מכך שפרטים רבים המובאים בכתביהם, לא מצאנו שורשם אלא במדרש זה, לדוגמת: גזירת כתובה, לכתוב על קרן השור, בתולה נשאת תבעל להגמון, והם גזרות שנזכרו בפיוטי הראשונים. כן מוזכר בו י"ב בני חשמונאי, שלא מצאנו זכרם במקום אחר. כן נראה שעל מדרש זה מבוסס היוצר 'אודך כי אנפת'.

כן אפשר להצביע על מדרשים אלו למקור למש"כ הרמב"ם אודות גזרת היוונים: "ופשטו ידם בממונם", היינו מכך שבתיהם היו פרוצים כהפקר. והפלא שה'מעשה רקח' על הרמב"ם הגיה בדברי הרמב"ם בכך שכתב "ופשטו ידם בבנותיהם", תיקן שצריך לומר "בבתיהם", כיוון למרשים אלו!

[3] לח"מ; לחם חמודות; שבות יעקב, ח"ג סי' מט; מאמר מרדכי, תרעא, ב; מועדים וזמנים, סו"ס קנ.

[4] שו"ת אבנ"ז או"ח סי' תקא.

[5] אע"פ ש'נר' משמש לשון זכר גם בלשון חכמים (תוספתא ברכות, ו, ה: נר טמון; תוס' תרומות, י, ט: נר מלא ועוד, וגם בלשון נקבה: תוס' שבת, יא, יב: שתי נרות, ועוד. בעלי התוס' הוכיחו מלשונם בסוגיא זו שנר משמש בשתי הלשונות, ראה תוס' חגיגה דף כה ע"א, וכן בקידושין דף ב ע"ב, ותוס' הרא"ש שם. מאידך יש שהעלו שזה שנקטו "נר חנוכה" בלשון נקבה משום שראו ב"חנוכה" את עיקר הביטוי, כלומר שזה נובע מהסמיכות של נר-חנוכה, כן כתב ב'ראש יוסף' על אתר ד"ה אמר רב הונא; ורה מה שהעיר עליו ב'ילקוט הגרשוני', תרעא, ד. כדברי הראש יוסף כתב מד"ע הרב ח"י ערנרייך אב"ד דעווא, אוצר החיים, א (תרפ"ה), עמ' מה. אולם צ"ב שהרי מצאנו כמה פעמים שחכמים השתמשו בלשון נקבה: תוספתא שבת, יא, יב: שתי נרות; גמרא ברכות נג, ב: נר טמונה; שבת, כב, כ: זה נר מערבי שנותן בה שמן כמידת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. שם, קנא, ב: נר שכבה והולכת; מנחות פח, ב: נר שכבתה. וראה אצל רבי חנוך ארנטרוי אב"ד מינכן, בספרו עיונים בדברי חז"ל ובלשונם, ירושלים תשל"ח, עמ' י.

[6] הטעם שדוקא סמוך לפתח: שאם ירחיקנו להלן מהפתח, אינו ניכר שבעל הבית הניחו שם, רש"י. ויש שנימקו: מפני פרסום הנס של הנכנסים והיוצאים, ב"ח ד"ה ואם היה דר בעליה. על פי דרש, למה דווקא על יד הדלת, ראה דרשות חת"ס, דף ד טו"ג.

[7] ברייתא זו מובאת אצל גדולי הגאונים והראשונים במילואה, שאילתות (וישלח שא' כד); סדור רע"ג, הל' חנוכה; רי"ף, על אתר ומשם לכל הראשונים וכן נפסק בשו"ע.

[8] וכ"ה: ריבב"ן

[9] תוס' על אתר, וכ"כ רשב"א ופסקי רי"ד; רבנו ירוחם נתיב ט ח"א בשם יש מפרשים; ומשם לשו"ע סע' ה.

תוס' מביאים ראיה לדבריהם מדברי הגמרא לקמן (כג ע"א) חצר שיש לה ב' פתחים, שמשמע שמדליקים ע"י פתח החצר. וכן מדברי הגמרא, 'נר שיש לו שתי פיות עולה לשנים' שמשמע לשני בתים, ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל.עוד הקשו הראשונים על רש"י מהמשנה: הניח חנווני נרו מבחוץ, ר"י פוטר, הרי לרש"י מדליקים בפנים?

לגבי הראיה הראשונה, מיישבים שרש"י מפרש אחרת את דבריהם, והוא שיש לבית שני פתחים לחצר, וצריכים נר לכל פתח. ולגבי הראיה השנייה: העלה הפר"ח שמיירי בדלת ללא מזוזה.

לגבי הקושיא מדינו של חנווני, יש לומר בפשיטות כניסת החנות היא ישירות מרה"ר, ראה לקמן הע' 12. רבי יצחק הכהן ראפפורט אב"ד ירושלים העלה כמה יישובים לדעת רש"י, שו"ת בתי כהונה, אזמיר תצ"ו, ח"ב, חלק בית ועד: הגהות לסמ"ג הלכות חנוכה, דף טז טו"ד.

[10] ראשונים הנ"ל, אולם בתוס' לא דייקו לכתוב כן.

[11] רוב הראשונים ובראשם הרי"ף רמב"ם ורא"ש העתיקו את לשון הגמרא ללא שום חילוקים והיכי תמצות, משמע שס"ל כרש"י, וכן כתב בערוה"ש, סע' כ בדעתם. כפירוש רש"י כן פירש: בספר הנר למסכת שבת, לרבי זכריה אגמאתי, שנכתב בשנת ד'תתק"ן, ירושלים תש"ע; ריטב"א; או"ז; סמ"ג; שבה"ל; ר"ן. רבי יוסף צבי הלוי אב"ד יפו, תמה על השו"ע שהתעלם מדעת רש"י והראשונים, אמירה נעימה, ירושלים תש"ח, עמ' תקלו. מן הענין לציין להנהגת רבי צבי פסח פראנק אב"ד ירושלים, שהדליק על פתח ביתו, היות שפתח ביתו היה נראה מרה"ר, מקראי קודש, סו"ס יז, בהג' הררי קודש. סברא זו נמצאת גם בשם החזו"א, דינים והנהגות, בני ברק תשנ"ו, עמ' קו.

[12] רש"י ר"ן, או"ז סי' שכג; סמ"ג הלכת חנוכה בשם ר' יצחק; פסקי ריא"ז [יוצא שזה לא כזקנו הרי"ד!]. המאירי רצה להביא ראיה לרש"י מהגמרא לקמן (דף מה) "מהו לטלטולי שרגא בחנוכה", אולם בסוף דחה את הראיה. וראה ב"ח סוף תרעא בשם ר"י הבחור. בפירוש ריבב"ן ציין לשני הפירושים.

לכאורה יש להבין שיטת רש"י הלא בהנחת הנר ברה"ר יהיה יותר פרסום. יש שביאר שאם יניחנה ברה"ר יאמרו שכוונתו להאיר לרה"ר, וליכא היכר מצווה, לפיכך מניחה על פתח ביתו הפתוחה לחצירו, שלא חסר שם אור (ראש יוסף, לרבי יוסף אישקאפה, אזמיר תי"ח, חידושים לחנוכה, דף פט טו"ד.

[13] חכמת מנוח, ביאור רש"י [לפי דבריו מיושב למה נפסק להלכה כדעת מיעוט הראשונים, וד"ל]. ביאור בדבריו העלה רבי יוסף צבי הלוי (לעיל הע' 9).

[14] חי' הר"ן, והרא"ם לסמ"ג; וראה בביאורי רבי יונה נבון לרא"ם (לקמן הע' 87) שהסביר את דעת רש"י.

[15] פר"ח, תרעא, ה, על פי רש"י בחלון שמניחו בפנים.

[16] וכך מתיישבות תמיהות תוס' על רש"י, רבנו ירוחם וריטב"א בדעת רש"י. מאירי שם בשם יש שפירש. וראה פר"ח שחיזק את דעת רבנו ירוחם, מכמה לשונות של רש"י בתלמוד. וכן נראה דעת הרש"ב מליובאוויטש, ספר המאמרים – תרמ"ג, ראש עמ' לו.

ר"מ קזיס מבאר דעת רש"י: "מכל מקום מי שפתח ביתו אינו נראה לבני רה"ר מדליק על פתח ביתו, וסגי בהכי שיהיה פרסום הנס לבני החצר, כי לא חלקו חכמים בכך". ויש לעיין בב"ח סוד"ה נר.

[17] ריטב"א. כעי"ז בחידושי ר"מ קזיס, ביישובו קושיית תוס' מעל רש"י מסוגיא דגמל: "י"ל שמיירי שהבית [החנות] פתוח לרה"ר [וכ"כ בתוס' הרא"ש, ופירוש רא"ם על הסמ"ג, כדי ליישב קושיית תוס' על רש"י] א"נ שהניחו ברה"ר כדי לפרסם הנס יותר, ואע"פ שאין מצוותו שם, מ"מ איהו למצווה איכוון". וכיון לדברי הרא"ם בביאורו לסמ"ג (ד"ה על פתח ביתו): "אע"ג שאין מצוותו בחוץ, כיון דלפרסומי מצוה קמכוין, פטור הוא".

וכן הוכיח בארוכה רבי יצחק הכהן ראפפורט (לעיל הע' 4) וסיים: ששוב מצא כן בריטב"א כ"י.

[18] שו"ת אז נדברו, ח"ה סי' לט; דינים והנהגות, בני ברק תשנ"ו, עמ' קו; ארחות רבנו, בני ברק תשנ"ח, ח"ג עמ' ג.

[19] שבות יצחק-חנוכה, ירושלים תשס"ח, עמ' ז.

[20] הליכות שלמה פרק יב ס"ק ו: נראה פשוט שמה שאמרו להדליק בפתח החצר אינו דווקא משום שיש על החצר שם בית ממש, אלא משום שהתם הוי פרוסמי ניסא טפי, וכיון שכן לא בעינן תשמישי דיורין אלא די בכך שחצר זו משמשת לו לכניסה ויציאה והדבר ניכר שזהו שימושו, ועי"ז יודעים בני רה"ר שנר זה הודלק ע"י דיירי הבית".

[21] שו"ת אז נדברו, שם.

[22] הגאון ר' שריה דבליצקי, מכתבו ב'אור תורה', כסלו תשל"ו, עמ' רכג, והברכות יברך על פתח החצר.

[23] מועדים וזמנים, ח"ו סי' פח.

[24] הליכות שלמה, עמ' רעא; רבי יוסף שלום אלישיב, שבות יצחק – חנוכה, עמ' ז; תשובות והנהגות, ח"ב סי' שמב, ושכן המנהג העתיק בירושלים;

[25] רש"י.

[26] ב"ח. ובד"מ ס"ק ט שנראה שכך ניכר שהודלק לשם חנוכה!

החת"ס (ד"ה בטפח) הטעים על פי דרוש.

[27] רבי משה ב"ר זבולון אליעזר היילפרון, תלמידם של הרמ"א ומהרש"ל, וגיסו של מהרש"א, זכרון משה על פירוש רש"י עה"ת, לובלין שע"א?. ומוסיף שהוא הדין כשאין מזוזה לדלת, ידליקו מצד ימין, ואם ייחסר מקום לטפח הסמוך לדלת, ימשיכו להדליק מצד שמאל, וכך יהיו גם מסובבים במצוות. בכותרת לחידושו זה כתב: "נר חנוכה כשאין בפתח מזוזה ידליק אחד מבני הבית משמאל", וכותרת זו מטעה, כאילו שכוונתו שבכל אופן ינהגו כך, ואכן כך הבין [בטעות] החו"י שכתב ב'מקור חיים' (תרעא) בשם הזכרון משה: "אם אין מזוזה ושנים מדליקים, מדליק אחד מזה, ואחד מזה".

[28] רשב"א, דף כא ע"ב.

[29] נר מצוה למהר"ל, מהדורת מכו"י, עמ' קח. מהר"ל סובר שפרסום הנס מעכב, ולכן אין להדליק אחרי הזמן, וראייתו מכך שהלא צריך ליתן שמן כשיעור. רבי ישראל הופשטיין –המגיד מקוז'ניץ יישב את קושייתו בכך: "צריכים ליתן כשיעור מפני שיש שיעור ששיערו חז"ל שבשיעור הזה יכולים העולמות להאיר, כי ידוע כשאדם רואה איזה דבר חידוש, א"א לחוק אותו בשכלו כרגע, וחז"ל היו בקיעים בשיעורים אשר ראוי לחוק בשכלו, נר ישראל: פירוש על ספר ליקוטי רה"ג: סודות על-שם מ"ב, ווילנא [למברג] ת"ר, ס"ק מט, דף טו ע"א.

[30] הליכות שלמה, פרק יד סע' א.

[31] דעת רבא, דף כב ע"א.

[32] סדור רע"ג, עמ' ק; תורתן של ראשונים, מכתבי הגאונים, י"ל על ידי ר' חיים מאיר הורביץ, פפד"מ תרמ"ב, עמ' 18; מעשה הגאונים, י"ל על ידי אברהם אפשטיין, ברלין תרע"א, עמ' 44; המנהיג, סי' קמח.

[33] לח"מ פ"ד ה"ד בדברי המגיד משנה. והוכיח כך מלשונו מההלכה של 'נר שיש לו שתי פיות עולה לשנים', שחידש [דלא כתוס'] שמדובר שפתחי שני בתים הסמוכים זה לזה, בכדי שהנר הוא לכל פתח בטפח הסמוך לו. והקשה עליו הלח"מ: הרי בעינן נר חנוכה בשמאל, ובכהאי גוונא הרי נר של בית אחד הוא מצד ימין! ומיישב "אפשר שסובר הרב המגיד שלא בעי הכי [צד שמאל] אלא לכתחילה אבל אינו מעכב". [וראה חידושי מהרצ"א, על הרמב"ם הל' ד [עמ' קמד]. וכן כתב הפר"ח (תרעא, ז) ללא שום מקור וללא הסבר.

אם צד שמאל של הפתח אינו מספיק לנרות של כל בני הבית [כגון בישיבה], מחדש רבי שלמה זלמן אוירבוך שרשאי להניח בצד ימין, ונימוקו עמו שהדים של צד שמאל אינו מעיקר הדים ההדלקה אלא הידור, הליכות שלמה, פרק יד ס"ק א.

[34] כן מוכח מדברי רש"י ותוס'. הרש"י הוא בסוגיית נר שיש לה שתי פיות, עולה לשנים (דף כג ע"ב) ופירש רש"י: היינו למהדרין המדליקים נר לכל אנשי הבית, יכול להדליק בנר כזה עבור שנים מבני הבית. ואם נאמר שמניחו בימין יוצא בדיעבד, למה נדחק רש"י לפרש שמיירי למהדרין, היה יכול לפרש כפשוטו שמיירי בשני שכנים, לאחד הנר לימינו ולשני הנר בשמאלו, ועולה לשניהם! וכן מוכח מדברי תוס' (כא ע"ב) שהשיגו על שיטת רש"י שמניחים הנר על פתח הבית הפונה לחצר. תוס' מוכיחים דלא כרש"י מסוגיית 'נר שיש לה שתי פיות' ואם מניח על פתח ביתו, אם כן לאחד נר זה הוא בשמאל כדין, אולם לשני נר זה מימין! מכח קושיא זו חולקים על רש"י ואם היה ס"ל שבדיעבד כשר בימין, אין שום הכרח נגד רש"י, וראה אצל רבי דוד אב"ד נאווארדאק, שו"ת גליא מסכת, או"ח סי' ח דף פא ע"א.

[35] ראבי"ה, הל' חנוכה סי' תתמג; חלק התשובות, סו"ס תתקעג, ומסיים: וזה זמן גדול שהייתי דן זה הדבר ולא סמכתי על עניות דעתי, עד שאמר לי שוב ה"ר מנחם בשם רבנו אפרים מ"כ ששמע כן מפיו להדליק בימין כשאין לו מזוזה". כוונתו לרבנו אפרים ב"ר יעקב, הידוע בשם רבנו מבונא. תלמידו של רבי יואל אביו של הראבי"ה, וחתנו של הראב"ן.

וכן כתב באו"ז, ח"ב סי' שכג בשם ר' אפרים [וכ"ה בפסקיו, י"ל על ידי ר' משה בלוי, ברוקלין תשנ"ז, עמ' נד], ובמרדכי, שבת ס' רסו בשם ר' יקר – והוא כינויו של רבינו אפרים. וכן נהג מהר"ם מרוטנבורג: כשלא היה מזוזה בפתחו, הדליק בימין, תשובות ופסקים, של מהר"ם, ירושלים תשי"ז, ח"א עמ' שיז; המנהיג הל' חנוכה סי' קמח בשם גאון [ולא מצאתי לו חבר]; ר"ן, בשם יש מי שכתב. וכן הוא אצל דור האחרון של ראשוני אשכנז: מנהגי מהר"ש מאוסטרייך, סי' תקמ: "שהדליק בבית החורף שאין שם מזוזה"; תלמידו בשו"ת מהרי"ל, סו"ס מ בשם רבו. וכן כתב רבי שמואל ב"ר יוסף מלובלין אב"ד בומסלא, לחם רב, פראג שס"ט, סי' תרעב ס"ק ב.

[36] הגה"מ, חנוכה פ"ד ס"ק ח; ר"ן, שם.

[37] הג' רבנו פרץ לסמ"ק.

[38] כדוגמת הטעם של מזוזה בימין. טעם על פי פנימיות, העלה רבי שמואל מליובאוויטש ובנו הרש"ב, תורת שמואל, תרל"א, עמ' קה-קו; ספר המאמרים – תרמ"ג, מאמר לשבת חנוכה, ועל פי דרוש, אצל רבי ישראל יעקב פישר, ראב"ד ירושלים, אבן ישראל על אגדה ח"א, ירושלים תשנ"ט, עמ' קמח-קמט.

[39] אורחות חיים, הל' חנוכה סע' ג; כלבו סי' מד. וכן דעת שבלי הלקט: אחרי שהביא דעת ר' אפרים כתב "ויש חולקים עליו, וגם בעיני אינם נראים לי דברי רבינו אפרים זצ"ל, כיון הוא כדי שתהא מזוזה בימין ונ"ח משמאל, מה לי אם הדליק  בחוץ מה לי עם הדליק בפנים" [ודבריו צ"ב]. וכן דעת השאילתות לפי ביאור הנצי"ב, העמק שאלה, ס"ק כב (במוע"ז ח"ו, סי' פח תמה על דבריו. בס"ק כ העלה הנצי"ב רעיון שיכול להדליק איפוא שירצה). וכן נהג רבי שלום מאוסטרייך בשנותיו המאוחרות (מנהגיו, סי' תקמ).

[40] רבנו ירוחם, נתיב ט ח"א.

[41] ועוד, אינו יאה לשנות ממנהג העולם, שלא יחשדוהו שעושה שלא כדין, רבי אברהם פאלאג'י, שו"ת ויען אברהם, אזמיר תרמ"ו, סי' מט. [א"י: לא הבינותי של חקירתו, האם יש הו"א שיעבור על תקנת חז"ל בגלל 'ענין של מעליותא' של 'קרש שזכה'. כמו כן, אם נאמר שהקרש זכה, א"כ גם לשנים הבאות נאמר כך].

לפי חקירתו של הרב פאלאג'י, הסתפק רבי ברוך שמעון שניאורסאן ר"י טשעבין: בזמננו שמדליקים בפנים ליד הדלת או בחלון, האם יש מקום להקפיד שלא ישנה ממקומו הראשון, כיון שכאן לא שייך לומר "אדעתה דהכי התחיל", ברכת שמעון, על שו"ע, ירושלים תשנ"ב, ס' תרעא סע' ז. ומצאתי שבמק"א ביטל רבי ברוך שמעון את הסתפקות הרב פאלאג'י, בכך שהמושג של 'קרש שזכה' מייחד את מקום הנחת הקרש למקום מקודש יותר, וכגון מיקום צד הראש של הטלית, אבל הכא אין נפק"מ לגבי עצם הנר היכן הוא מניחו, ברכת שמעון עה"ת, ירושלים תש"ן, סו"פ תרומה. [א"י: בחילוקו זה כיוון לדברי גדולים: בכורי יעקב, סי' תרל; אמרי אש, או"ח סי' ז; מהר"ם שיק, או"ח סי' עה; כת"ס, יו"ד סי' קמד; אמרי יושר, ח"א סי' עב. ויש להעיר על דבריהם מקפידת המהרי"ל שאפילו בדופני הסוכה שהדופן שזכה בצפון יישאר בצפון.  וכן מדברי החת"ס שהקיש את הלימוד של 'קרש שזכה' גם לעצם מיקום הבימה בבה"כ, שו"ת חת"ס, או"ח סי' כח; וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה, סי' ג; בית שערים, או"ח סי' נה; לבו"מ, או"ח סי' כח, וראה מחנה חיים מהדו' ג או"ח סי' יד].

[42] הליכות שלמה, פרק יג סע' ג

[43] הרי חלל הפתח דינו כטפח הסמוך לפתח, מטה משה, תתקעט, בשם מהרש"ל.

[44] ראשונים בשם סה"ת; אר"ח, סמ"ק, מרדכי, משם לשו"ע תרעא, ז.

[45] ט"ז ס"ק ו.

[46] ואזלינן לפי הלהב, מש"ז ס"ק ה; ערוה"ש, סע' כב. וי"א שאם רגלי המנורה בתוך השיעור אין בכך כלום, לקט יושר, וראה שו"ת מנחת יצחק, ח"ו סי' סו, שביאר את דבריו באופן אחר.

[47] סדר היום (הובא בשע"ת). בספר דברי חיים, חנוכה דף כה ע"ב מביא שיטת רמ"ע מפאנו שצריך להדליק למעלה מי"ט, וביאר את דבריו

[48] מרדכי? הובא בב"י?, א"ר? דעת תורה ?

[49] יסוד ושורש העבודה: "ולא יסמוך בזה על אומדן דעתו, אלא יקח קנה הדה למדוד שיהא למוטה מי"ט"; וכן נהג רבי אברהם יהושע פריינד אב"ד נאסויד, שמדד את הי"ט, הרב שלמה יהודה הירש, מרא דשמעתתא, ירושלים תשס"א, סע' רעח.

[50] תשובתו לרבי יצחק ב"ר יהודה: "מי שבא בדרך או מהלך בספינה ולא היה לו נר מה להדליק, כשחוזר לביתו באמצע ימי חנוכה, אין לו להדליק כי אם [מספר] מה שמדליקים באותו לילה..." , כן הגירסא בשו"ת מעשה הגאונים, סי' נה, הובאה בספר הפרדס לרש"י, סדר חנוכה; שבה"ל, סי' קפו [אולם ברש"י על אתר וכן ברוב ספרי דבי רש"י, אינו מובא מילים אלו "ואין לו נר"]. משמע שאם היה לו נר, אע"פ שנמצא בדרך, מדליק. וכן מוכח מלשון רבינו יהונתן מלוניל, מהדורת יד הרב הרצוג, עמ' קנב: "יושב בספינה שאין לו נר להדליק" [והמו"ל לא עלה על השינוי המשמעותי הזה]

[51] משמעות תוס' בסוכה דף מו ע"א ד"ה הרואה, שהטעם שתיקנו לברך ברכת 'הרואה' בגלל שיש כמה אנשים שאין להם בתים, ואין בידם לקיים המצווה. מוכרח שהוא חובת בית. וכ"ה בתוס' הרא"ש, ובתו' רבנו פרץ, המכתם לפסחים דף קא ע"ב. וכן מוכח מלשון רש"י שם שתיקנו את הברכה המיוחדת עבור היושב בספינה.

כדברי תוס' כן כתבו הראשונים פוסקי ההלכה: אהל מועד, נתיב ז;  אבודרהם; שלט"ג על המרדכי. וכן משמעות דברי הט"ז (תרעז, ב): "להדליק בבית חבירו הוי כאילו עומד בשעת הדלקה על רחוב העיר שאין שייך לו שם הדלקה".

[52] כן כתב רבי דוד אב"ד נאווארדאק מח"ס גליא מסכת, במכתבו אל ר' אברהם אבלי אב"ד ווילנא, שו"ת באר אברהם, סי' טז עמ' רלב. ושכן משמעות לשון הרמב"ם (ה"א): "מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד".

בפנ"י דף כא ע"ב ביאר שמשום הכי סגי בנר אחד עבור כל בני הבית, שהטילו חובת מצווה זו כאילו היא חובת הבית; ובשפ"א שם האריך בדבריו. וכבר מבואר כן בשו"ת חכם צבי בהוספות סי' יג, שבסברא זו ביאר למה בנר חנוכה קטן שהגיע לחנוך מוציא את הגדול, כיון שאין החיוב על הגברא אלא על אחד מבני הבית.

[53] שו"ת מהרש"ם, ח"ד סי' קמו, ומסיים שמי ששכר חדר בספינה מקורה ללילה ידליק, ומה שהספינה מהלכת אין בזה חסרון, ואע"פ שרכוב כמהלך, מ"מ לא מצינו שצריך דוקא בית קבוע בשביל פרסום הנס.

[54] לבוש, תרעז, ב. ויש לעיין ביומין דחנוכה, סי' מג?

[55] שו"ת אז נדברו, ח"ו סי' עה; ח"ז סי' סז; הגאון ר' מנחם זכריה זילבר, אב"ד פריימאן, שו"ת מאזני צדק, ברוקלין תשס"ז, סי' עו ס"ק י.

[56] מנחת שלמה תנינא, סי' נח. והאריך שם בגודל וגדרו של בית לגבי נ"ח.

[57] רש"י, דף כא ע"ב.

[58] ברייתא, שם.

[59] פר"ח בדעת רש"י.

[60] רש"י, ספר הנר.

[61] ר"מ קזיס.

[62] רבנו פרחיה (להלן הע' 104) בשם רב האי גאון [וצ"ב שהרי בפירושו של רה"ג לסוגיה לא פורט פרט זה!]; וכן כתב מד"ע רבנו ירוחם נ"ט ח"א.

[63] היינו שאם יניחנו על פתח הבית לחצר או על פתח החצר לרה"ר, לא יהא ניכר שהנר שייך לעלייה,ואם יניחנה בפתח העלייה לבית, יחשדוהו העוברים ושבים ברה"ר שלא הדליק.

[64] שאם היה פתח העלייה פתוח לרה"ר מניחה על הפתח, ואם היה פתוח לחצר, מניחה על פתח החצר הפתוח לרה"ר. על כן מוכרח לומר שמיירי שהעלייה פתוח לבית, וכשמניח בפתח הבית או החצר, אינו ניכר שהוא המדליק. וראה מש"כ רבי יצחק הכהן ראפפורט (לעיל 4) שחיזק את דברי הב"י. בדעת רש"י האריך הרב שריה דבליצקי, אור תורה, כסלו תשל"ו, עמ' רל.

[65] חובת הדר, פ"א הע' טז; מוע"ז ח"ב סי' קמג?. והאריך בכך הרה"ג ר' צבי שיינברגר, ליבון הלכות סי' מט.

[66] וכן נהג הרי"ז. וכן הכריע רשז"א, הליכות שלמה פרק יד סע' ד

[67] ואין צריך להדר לקבוע משקוף ומזוזה, מוע"ז שם.

[68] שבט הלוי, ח"ז סי' פד.

[69] מוע"ז ח"ו סי' סז.

[70] מג"א תרעא, ס"ק ח וכביאור הלבו"ש; ארחות רבינו סע' ל, בשם החזו"א; אגרות משה, או"ח ח"ד, סי' קכה: שפרוסמי ניסא הוא עיקר המצווה, וכל הענין של להיות מוקף במצוות, היא אך ורק "עניין" לאחר ההנחה על יד הדלת. ומסיים: "וכן נהג אדוני אבי הגאון והרבה גדולי דורות שלפנינו". ויש לעיין באז נדברו, ח"ה סי' לט?; חובת הדר, פ"א הע' יד?

[71] שו"ת רבי עקיבא יוסף, ולכן החמיר לעצמו שהדליק שתי מנורות, האחת בחלון והשניה ע"י הפתח, והדליקן בזה אחר זה!

[72] תשובות והנהגות, ח"ב סי' שמב ס"ק יב.

[73] מקו"ח; פר"ח, תרעא, ה, הובא בא"א שם ס"ק ח; מחצה"ש שם; חיי"א קנד, טז; שעה"צ ס"ק מב. וכן הכריע רבי יחיאל יעקב ויינברג: "והוא פשוט ואין צריך לפנים", שרידי אש, או"ח סי' נז.

[74] משמעות לשון הריטב"א: "וסתמא קאמר אע"פ שהיא גבוהה לבני רה"ר למעלה מכ' אמה, דבדידיה משערינן,  כיון דאי אפשר בלאו הכי", צויין בתשובות והנהגות הנ"ל; וכן הכריע בהליכות שלמה, פרק יד סע' ה: בשעה שאינו מדליק על פתח ביתו.

[75] לוח ארץ-ישראל; הליכות שלמה, פרק יד סע' ג ס"ק ג

[76] העמק שאלה, שאילתא כו ס"ק כב.

[77] שבת דף כג ע"א.

[78] מן הענין לציין לדיוקו של רבי שאול ב"ר דוד לפיוט 'מעוז צור' "על נסיך" למה ניסח בלשון רבים: יתכן שהרמז הוא לחיוב הדלקת שני נרות לשני פתחים, חנוכת הבית, פראג שע"ו.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אור החיים

משחק הקלפים בחנוכה-תגובת חכמי ישראל לתרבות הפנאי והמשחק

פרשת וירא תשפ"ד