שיעור סוכה עשר טפחים

 

סוכה היא גילוי האלוקות

המשנה הראשונה במסכת סוכה מבארת את גובהה ומניין דפנותיה של הסוכה. השיעור הקטן ביותר של גובה הסוכה הוא: עשרה טפחים. בסוף דף ד ע"ב מבררת הגמרא את המקור לשיעור זה. בתחילה מביא הגמרא מקור מהארון ביחד עם הכפורת. הארון היה גבוה 9 טפחים והכפורת שעליו עוביה היה טפח, 'הרי כאן עשרה'; וכתיב (שמות כה) 'ונעדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת', ומעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. על קביעה זו ששואלת הגמרא חבילה של קושיות, וגם על מידת הכפורת, ומסיימת בקושיא אלימתא: אם החשבון הוא בצירוף הכפורת, שמא חלל הסוכה די לו בתשעה, שהרי הכפורת כיסתה ומילאה עובי של טפח. לכן הגמרא חוזרת מכך ומביאה לימוד אחר:

מבית המקדש, היינו מגובה הכרובים, מראשם עד רגליהם היו י' טפחים. ממשיכה הגמרא שלימודים אלה תואמים רק לשיטת רבי מ איר הסובר שהאמות במשכן היו בנות ששה טפחים, אבל לרבי יהודה שהיו חמישה, קשה, ואכן הגמרא מקבלת את הקושי, ולפי רבי יהודה שיעור זה הוא הלכה למשה מסיני.

ויש לתת את הדעת, איזה קשר יש בין ארון הברית והכרובים לגדרי רשות של הסוכה?

ועלה ברעיוני בהקדם המשל הידוע על פטור אכילה בסוכה בעת ירידת הגשמים: הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו, היינו שכביכול אינו חפץ במצוותם. כעת הבה נתבונן: מרובה מידה טובה: אם זכינו לקיים את המצווה, ז"א שזכינו שכביכול קיבל את הדורם, וזכינו להתקרב אליו כביכול ולהעניק לו כוס של ברכה. הרי אין לך התקרבות יתירה מזו. והוא כאילו נכנסו לקודש הקדשים, והוא בבחינת רצוא ושוב. כעת יובן גם הדמיון לכרובים, בהקדם מאמרם (יומא נד): בשעה שהיו ישראל עולים לרגל מגוללים להם את הפרוכת, ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם 'ראו חבתכם לפני המקום'.

כאן יסוד ומקור למבואר בספרן של צדיקים שהסוכה היא גילוי אלוקות ומסוגלת להשראת השכינה בעולם. ויהא רעווא שנזכה לקבל את מאור פניו לראות וליראות, בב"א.