משולחנו של יחיאל גולדהבר

  ביריעות האחרונות ראינו שרוב הרבנים דעתם שלמול גוי קטן בכוונה לגיירו, באופן שיתחנך בבית שאינו שומר תורה ומצוות, לא יחול הגירות, היות ואין כאן "זכין לאדם שלא בפניו" אלא חובה הוא ואין תוקף לגיור. ביריעה זו נווכח שיש מגדולי ישראל המעלים אחרת, ושהו אכן "זכות". כמובן שסוגיא זו נוגעת לתורת הנסתר, האם כלפי שמיא עדיף יהודי חילוני, או שמא משמים צווחין למה הבאתם לנו נשמה חוטאת, בשגגה או בזדון. שאלה זו אקטואלי בזמננו בפרט אצל הזוגות שלא נשאו פרי בטן, ומאמצים ילדים מהנכר, ונקלטים למשפחה שאיננה שומרת תורה ומצוות. "לך תתייעץ עם מרן הקדוש מבעלז" בחודש סיון שנת תרפ"ז נשאל רבי מנחם מאניש באב"ד אב"ד טרנפול מחשובי הפוסקים בגליציה , וחסיד נלהב של אדמור"י בעלז, מאת חתן אחיו -רבי אברהם מרדכי אשכנזי אב"ד וואריז  בנדון כזה, והשואל כבר הקדימו בכך שהרי כל היתר של גירות קטנים הוא בגין "זכין לו" ואילו כאן "כיון שברור הדבר יעבור [על] כל התורה על פי החינוך שיחנכו אותו אביו ואמו, אם-כן אין זה זכות אלא חובה". שהרי כעת הוא בגדר גוי, ואנחנו רוצ...

  ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, והמים להם חמה מימינם ומשמאלם. "בשעה שירדו ישראל לים, ירד גבריאל עמהם והקיפם ושמרם כחומה, והיה מכריז במים לימין: הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה מימינו של הקב"ה. ולשמאל היה אומר: הזהרו באלו שהן עתידין להניח תפילין בשמאל. ולמים שלפניהם היה אומר:  הזהרו באלו שעתידין שיהיו חותמין לפניהם בברית ..." (מדרש אבכיר, הובא בילקו"ש).   דעת הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל בשאלת מילת בן הנכרית את דמותו של רבי יחיאל יעקב ויינברג, ראש בית המדרש לרבנים בברלין, הטיב לתאר א' סורסקי: "היה אדם גדול בהלכה ובהגות, שהעמיד תלמידים רבים בדור האחרון ויצאו לו מוניטין בעולם התורה והרבנות, אישיות תורנית בעלת שיעור קומה בלתי מצוי, משרידי החכמים של הדור הקודם, שאיחד בקרבו בנוסף לתורתו את מגוון המדעים – אשר גם בהם רבו ידיו – כקרניים נשברות של שמש התורה, איש האשכולות, שעוד לפני דורתיים-שלוש היתה כסתו מוטלת בין גדולי הדור" [1] . ברוב חכמתו ידע הגרי"י מתי לקרב ומתי לרחק, מתי להקל ומתי להחמיר, ולא אחת עמד כחומה בצורה כנגד רוח פרצים שערע...

  מילת המצרים – מקורות וטעמים חלק א' וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ (בראשית מא נה). לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו , וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות (רש"י).   לאחר שפרעה מינה את יוסף למשנה למלך "על כל ארץ מצרים" ומסר לו את חותם המלך, תיכף ומיד נטל יוסף את רסן המלכות בידו "ויעבור בכל ארץ מצרים", מעשה שהראה את נוכחות שלטונו, להראות את ממשלתו על הארץ [1] . שבע שנים לאחר מכן, כאשר באו שנות הרעב, בא העם בצעקה אל פרעה ללחם. ענה להם פרעה: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו". פקידי יוסף פתחו את כל האוצרות הפזורים ברחבי הממלכה ומכר לעם את האצור בהם, דהיינו כל האוכל הרב שקיבץ בשבע שנות השומע, כדי להחיות את הארץ בשבע שני הרעב. מפרשי המקרא ביארו את המקרא כמ...